שברת שילמת

התרסקתי לחתיכות קטנות קטנות. לא לרסיסים, גרסו אותי לאבק. ואז, אני זוכרת, בדיוק התחיל כאן חורף. באה רוח, אחריו הגשם ואלוהים יודע איפה אני היום. מגרשי גרוטאות, חופים, מזבלות ובמסילות החלון שלכם, זה של הסלון. שברו עף נרטב נצמד לכל מקום בכל מקום נטמע ונעלם. ועכשיו כבר כמעט קיץ, ואני לא בדיוק כאן, כי אני בכל השם ושם, מפוזרת.