שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דיוק הכאב וטשטוש האושר

לפני 6 שנים. 29 בינואר 2018 בשעה 12:39

אריך פרום כותב על מנוס מחופש. רק הכותרת לבדה מאוד מעניינת. 
הוא כותב על זה שדוקא בתקופה המודרנית, הקפיטליסטית, כשכל האפשרויות פתוחות בפניך ואתה כביכול יכול לעשות כל דבר שרק תרצה- דוקא ככה אנשים חווים חווית שיעבוד פנימית מאוד חזקה. הוא אומר, לדעתי לפחות, שלהיות לבד בהודו כשאף אחד לא יודע מה איתך ואתה יכול לעשות פיזית מה שבא לך ולאן שתרצה- לא בהכרח יוצר יותר חופש לאדם. שהבחירה מהאחריות היא בעצם בריחה מהזהות שלך ומעצמך- ומי שבורח מעצמו לא ירגיש חופשי/

 

הדבר הזה כמובן משפיע גם על היחסים בין אנשים ויוצר אותם באופי יותר מנוכר. 

 

"אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. "

//

עכשיו השאלה שעולה לי, היא מה זה אומר בעצם לבחור בתוך זה ביחסים בדסמים של שליטה. מה בין זה לבין החופש. האם הויתור, שאני חושק בו, על החופש הפיזי, יוצר יותר חופש רוחני? האם זה להיפגש עם עצמך? אולי זה עוד בריחה במסווה של ''מענה חיובי על חשקים''?

 

והאם הכמיהה להשתעבד למישהי ולהיות שייך לה היא שער אל חוויה חופשית יותר?

זאת שאלה נורא מבלבלת, אבל אני מרגיש שכן, אפילו באופן מאוד.. ברור. 

אולי כי נכנס פה עוד אלמנט- מפגש בין שני אנשים שיש בו משהו מאוד חשוף וישיר ונוגע-בבפנים-של-הנפש. וזה חוויה במהותה חופשית יותר. 

//

תחושה שהייתי רוצה לממש עם זו שאת החופש שלי ברצוני למסור אליה.

 

//

"לא רק היחסים הכלכליים, אלא גם יחסי-האנוש הם בעלי אופי מנוכר. במקום יחסים בין בני-אדם הם לובשים פני יחסים בין עצמים דוממים. אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. אישיות זו חייבת להיות נעימה, אך פרט לכך חייב בעליה על מספר דרישות נוספות: הוא חייב להיות בעל מרץ, לגלות יוזמה, לעשות דבר זה או דבר אחר, בהתאם לדרישות תפקידו ומעמדו המיוחד. כמו בהקשר לכל מצרך אחר, השוק הוא הקובע את ערכן של תכונות אנושיות , ואף את עצם קיומן. אם אין תועלת בתכונות שיש לאדם להציע, הוא אינו זוכה בהערכה, בדומה למצרך שאינו נמכר הנחשב לחסר ערך, גם אם הוא בעל ערך שימושי."

-פרום

Afifit - חופש אי אפשר למסור. חופש להבנתי הוא חוויה פנימית על גבול המיסטיות. בתכלס, כל אחד יגדיר חופש אחרת
לפני 6 שנים
עמיחי1 - תסכימי אולי שאת החופש הפיזי-בכל מיני מובנים בטוח אפשר למסור. חופש התנועה, חופש הבחירה, החופש הפיזי של הגוף לעשות ברגע מסוים מה שבא לי לעשות בו.
אז אולי חלק מזה אפשר גם להקיש פנימה לנפש?
אני חושב, זה מה שניסיתי להגיד פה, שביחסי שליטה יש חוויה פנימית שיש בה בו זמנית מסירה של החופש שלך למישהו אחר, שיכול להחליט עליך הרבה דברים, וגם התגברות של החופש- כי אתה מרגיש שאתה יותר מממש את עצמך ויותר חי, וזה גורם לך להרגיש יותר חופשי.
לפני 6 שנים
Afifit - לא נוח לי עם המינוח 'למסור חופש'. גם אם פיזי.
חופש הוא תחושה סובייקטיבית. כמו כאב. רק אתה יכול לדעת מהו הכאב שאתה חש בגופך. אתה יכול לנסות להסביר אבל לעולם לא תוכל להעביר את העוצמה, העומק הגודל של כאבך ובטח אין אפשרות למסור לאחר כאב.
אתה יכול לאפשר למישהו אחר להגביל את תנועותיך... עדיין תהיה 'חופשי' במרחב החדש שנוצר ויווצרו תנאים חדשים להגדרת החופש שלך.
לפני 6 שנים
עמיחי1 - הבנתי מה את אומרת אני מסכים איתך בעיקרון.
את אומרת שגם אם בחרתי להיקשר בחבל שמגביל את חופש התנועה שלי זה לא הפך אותי לפחות חופשי במשמעות המלאה של חופשי.

השאלה היא אם זה מעצים חופש. כנראה שכן
לפני 6 שנים
Afifit - 🙏
לפני 6 שנים
The Mistress​(שולטת) -
יש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות; הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד.
- הרב קוק
לפני 6 שנים
עמיחי1 - זה ציטוט מופלא.
אני חושב שבבחירה באחריות ו''נטיעת שורשים'' יש הרבה חופש.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י