אריך פרום כותב על מנוס מחופש. רק הכותרת לבדה מאוד מעניינת.
הוא כותב על זה שדוקא בתקופה המודרנית, הקפיטליסטית, כשכל האפשרויות פתוחות בפניך ואתה כביכול יכול לעשות כל דבר שרק תרצה- דוקא ככה אנשים חווים חווית שיעבוד פנימית מאוד חזקה. הוא אומר, לדעתי לפחות, שלהיות לבד בהודו כשאף אחד לא יודע מה איתך ואתה יכול לעשות פיזית מה שבא לך ולאן שתרצה- לא בהכרח יוצר יותר חופש לאדם. שהבחירה מהאחריות היא בעצם בריחה מהזהות שלך ומעצמך- ומי שבורח מעצמו לא ירגיש חופשי/
הדבר הזה כמובן משפיע גם על היחסים בין אנשים ויוצר אותם באופי יותר מנוכר.
"אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. "
//
עכשיו השאלה שעולה לי, היא מה זה אומר בעצם לבחור בתוך זה ביחסים בדסמים של שליטה. מה בין זה לבין החופש. האם הויתור, שאני חושק בו, על החופש הפיזי, יוצר יותר חופש רוחני? האם זה להיפגש עם עצמך? אולי זה עוד בריחה במסווה של ''מענה חיובי על חשקים''?
והאם הכמיהה להשתעבד למישהי ולהיות שייך לה היא שער אל חוויה חופשית יותר?
זאת שאלה נורא מבלבלת, אבל אני מרגיש שכן, אפילו באופן מאוד.. ברור.
אולי כי נכנס פה עוד אלמנט- מפגש בין שני אנשים שיש בו משהו מאוד חשוף וישיר ונוגע-בבפנים-של-הנפש. וזה חוויה במהותה חופשית יותר.
//
תחושה שהייתי רוצה לממש עם זו שאת החופש שלי ברצוני למסור אליה.
//
"לא רק היחסים הכלכליים, אלא גם יחסי-האנוש הם בעלי אופי מנוכר. במקום יחסים בין בני-אדם הם לובשים פני יחסים בין עצמים דוממים. אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. אישיות זו חייבת להיות נעימה, אך פרט לכך חייב בעליה על מספר דרישות נוספות: הוא חייב להיות בעל מרץ, לגלות יוזמה, לעשות דבר זה או דבר אחר, בהתאם לדרישות תפקידו ומעמדו המיוחד. כמו בהקשר לכל מצרך אחר, השוק הוא הקובע את ערכן של תכונות אנושיות , ואף את עצם קיומן. אם אין תועלת בתכונות שיש לאדם להציע, הוא אינו זוכה בהערכה, בדומה למצרך שאינו נמכר הנחשב לחסר ערך, גם אם הוא בעל ערך שימושי."
-פרום
