דיוק הכאב וטשטוש האושר

רחל

//
לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב כָּל כָּךְ,

לֹא נָכְרִי – וְכָל כָּךְ רָחוֹק,

וּתְמִיהָה נְבוֹכָה יִצֹּק

הַמַּגָע הָרָךְ.

הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת

וּמֵעַל לֶהָמוֹן הַזָּר

מִקּוּרֵי-מַבָּטִים נִשְׁזַר

גֶּשֶׁר – אוֹת.

אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ הַכְּאֵב

יֵשׁ לַכְּאֵב חַלּוֹנוֹת צַחִים,

נְתִיבִי בְּצִדֵּי דְרָכִים

וְלִבִּי שָׁלֵו.

תמוז, תרפ"ח