לפני 5 שנים. 27 בנובמבר 2018 בשעה 15:24
זה הרי ברור
לאה גולדברג ועמיחי, רחל ודוד אבידן
ואני אפילו לא מתכוון ליונה וולך
אלא לאחרים, ה''עדינים'' יותר והרומזים
שבביישנות ובין הפסיקים והעיצורים
נגעו בכוח ובשליטה שיש לגברים ונשים אחד על השני
והתעמתו עם הצל שלהם והפחדים.
כי כל שיר בין גבר לאישה לגבר מכיל בתוכו קצת כוח, וקצת שליטה, וגם כניעה וקצת בחירה
זה היופי במילים,
כל אחד יכול להזמין אותן להיות משהו אחר.