סיפורה של חתולה

לפעמים אני משתעשעת בדמיון, מפנטזת על מקום שעושה לי נעים. 

הדמיון פגש הפעם את פנימיית הבדסמ. 

מקום סגור שבו הכל כשר. מחינוך לכלבים עד חינוך לשפחות. בכל כיתה נלמד משהו אחר ולכל תלמיד נבנת תוכנית לפי איבחון ראשוני.

כל מורה מוצמד לתלמיד/ה ואחראי על תהליך החינוך שלו (ביקורת צמודה, משמעת והענשה). 

התלמיד/ה כפוף לאותו מורה בכל הנדרש, מחויב להיכנס לשיעורים הרלוונטיים שנקבעו לו שם הוא מקבל כישורי בדסמ - שיעור השתחוות לפי התנוחות הנדרשות, שיעור pet play, שיעור נימוסי כניעה ומה לא. 

הפנימייה מאובזרת בחדרי ענישה וחינוך בכל הציוד שניתן לחשוב עליו. כמו כן הכל מתועד לראות המנהל הראשי שאחראי לתפעול בית הספר. 

כל שנה, למרות שהמורים הם אלו שאחראים לחינוך הצמוד, המנהל הראשי אוהב לבחור מספר תלמידים שהוא נטפל אליהם לשירותו האישי. 

לרוב הוא בוחר דווקא את אלו המרדנים ביותר, אלו שמחפשים לברוח מהפנימייה הסגורה. הוא נהנה מההכנעה והריסון של הנפש התוססת שלהם. מהאפשרות לנבור עמוק לרזי הכאב והסאדיזם הנפשי והפיזי ולשבור את ציפור נפשם לכניעה מוחלטת. מהמבט שמשתנה מפעם לפעם והופך משנאה להתמכרות...

נפלאות דרכי החינוך הבדסמי 

*מי פותח ואיפה נרשמים? 😏😏

אני בן אדם דיי נורמטיבי ושפוי אבל לפעמים... לפעמים יש צד מאזוכיסטי בי שקורא לי לחפש כליאה ואפילו הרעבה. 

משהו בשייכות שבכליאה, בחוסר אונים, בצמצום מקורות שליטה...משהו שם כל כך קורץ לי. 

להפסיק את מירוץ חיי הנורמטיביים ולהפוך לכלבה ממשית של מישהו, פיזית! 

לברוח מהעולם האמיתי לתוך בועת אסקפיזם בדסמית טהורה. 

"אישה הולכת לאיבוד דרך כלובה" 

בעולם מקביל הייתי חור. 

כל מהותי הייתה להיות כלי קיבול לזרע בכל מני צורות - בין אם כחיה (פרה אנושית, שפחה במשרד, זונה בבית ועוד)

כלי לשימוש, לשגעונות ולרצונות שלו/שלהם.

כל ייעודי הוא לשרת, לענג, לרצות את האדון/אדונים. 

נולדתי כדיי לגרום לך להיות שמח. 

צעצוע נולד, פשוט כך.

כל גבר יכול להשתמש באיזו אישה שרואה ברחוב ובכל מקום. על האישה לעצור מעיסוקיה ולאפשר גישה מלאה לכל חור שירצו ולכל מגע שיחליטו. זוהי זכות לשרת. זוהי זכות להשתעבד. על כן לאחר כל מגע שכזה על הנקבה (מלשון נקב, חור - זה מה שאנחנו) לומר מילות תודה מובהקות בתום השימוש. זו זכות לכל דבר לרצות את המין החזק.

אני סט חורים ופנים יפות. אני צעצוע לעינוי או עינוג. לחפינה ולהחדרה. 

צעצוע לשימוש

רק כשאת מתרוקנת מהמחשבות 

כשאת מבינה ומפנימה את הזונה הפנימית שלך 

כשאת יורדת על פאקינג 4 בחולצה מורמת כשהשדיים חשופות במכללה, כשכל רגע מישהו יכול להיכנס... רק אז הבנת שהפנמת את המקום שלך בעולם הזה 😈🤤

נ.ב אם הייתה לי אופציה הייתי מצרפת את התמונה, אבל תודו שגם בלי זה מחרמן

השלב הבא- צילום תמונות עירום ברכבת, בקניון ועוד... כל זה כדי להסיר את "האנושיות" מהזונה שאני ולמידת מקומי גם בציבור ובשגרה היומיומית.

רעיונות למקומות נוספים יתקבלו בברכה 😈

אני חיה, חיה חמודה אבל חיה עם שריטות.

אם אתם מצפים לכלבלב רך שזה עטה נולד, בבקשה תשכחו מזה. אתם מתעסקים עם כלבלבה שהגיעה מצער בעלי חיים.. עברה דבר אחד או שניים ולא תמיד הכל מושלם ונקי כמו אותו כלבלב.

להרבה כלבים מצער בעלי חיים יש טראומות מהבעלים הקודמים והם נותרו עזובים ולרוב פצועים בנפש ובגוף.

כל כלבלב כזה בצער בעלי חיים צריך להחלים ולא תמיד יש לו את התנאים.

החלמה של הגוף ושל הנפש .

הרבה מהפצעי הגוף מחלימים אך פצעי הנפש נסגרים בצורה שונה מחיה לחיה.

יש שקשה להם לסמוך שוב על בני אדם, יש שבמגע פתאומי ינבחו או יתקפו, יש שיפחדו בפינה וישתינו על עצמם ויש שיבחנו בעינייהם מי זה שלפנם לפני התקיפה.

בדיוק כמו החיות האלו, כך אנחנו.

במהלך החיים אנחנו אוספים חוויות.. חלקן טובות חלקן רעות ואנחנו מגיבים אחרת בהתמודדות איתן.

ואני? אני כלבלבה של צער בעלי חיים.

קחו את זה בחשבון כשאתם מנסים ללטף או להתקרב... 

כשהמחשבה מנותקת אני בובה על חוטים

שמשחקים בה בכל החורים

שמזיינים לה את הראש

ומשחקים על הרגש בלי לחשוש 

פעם את היד שולחים 

פעם מזיזים את הראש 

בשקט מהפנטים

מכניסים כמה ומה שרוצים 

יש צורך ענק בלהרגיש בובה בלי קו מחשבה 

להרגיש את ההקרבה 

כמעין קשורה ברצועה בתוך כלוב ללא תזוזה

הנפש היא זו שלא יכולה לברוח

נעולה תחת השליטה במורת רוח 

הנפש שצמאה לתחושה 

שהיא רק כלבה.. רק חור להמחשה

לכו תסבירו שלהיות ברעב להרגיש נחותה 

זה כל מה שהיא רוצה

כשמדברים על סטרפאון, אני מרגישה שיש איזשהו טאבו סביב זה. 

האנשים שמדברים על זה לרוב יהיו בנים שנהנים מאקט חדירה מדומינה או לסביות לחילופין. 

אבל למה חדירה של סטרפאון שגבר שם על עצמו כחדירה לאישה זה טאבו? 

התגובה הראשונה היא "מה, יש לו זין קטן???"

לכל חומר יש רכות/קשיחות/חספוס שונה מה שיוצר תגובה שונה בחורים הנשיים (והזכריים). 

עולם הצעצועים יכול להיות כל כך רגיש לגברים.... יש כאלה שיראו בזה הורדה מהאגו - "נראה לך? יש לה את הזין שלי וזה מספיק!" 

כדאי שאותם אנשים יבניו שצעצועים לא באו להחליף להם את הזין היקר שלהם אלה להוסיף... ברגע שימניכו קצת את האגו הגברי הם יגלו שהצעצועים תורמים לסקס.

זה שאישה נהנת מהחדרת צעצוע מין מrubber או זכוכית או אפילו אצבעות, אין לדבר קשר לגודל הזין שלך או העובי שלו אלה רק לתחושה שהאוביקט נותן בהחדרה. 

כל צעצוע כזה נותן טוויסט מסוים לאקט המיני שיכול לשדרג אותו פי מליון. 

לזכוכית יש יכולת קירור טובה, זו תחושה שאף זין לא יוכל לתת - הקור הנעים הזה שנכנס פנימה לאט מפלאג זכוכות או מבקבוק אפילו (בזהירות כמובן).. 

צעצועי מין עבים גורמם למתיחה מדהימה (שאני באופן אישי לפעמים רוצה להרגיש את הכאב הזה) או לחילופין האצבעות - עושות ניסים כשהן מגיעות למקומות ספציפיים או פיסטינג שגם הוא אקט מדהים...

זה לא אומר שהזין שלכם לא טוב! 

תלמדו לחיות בשלום עם התחושה שאביזרי מין באים יחד איתכם ולא במקומכם..

רק האמיצים שיצאו מאזור הנוחות שלהם יגלו עולם ומלואו.

מה הקטע שלי ??

זה היה לפני כמה שנים

אני חיפשתי להכיר מישהו שיוכל ללמד אותי ולאפשר לי לחוות בדסמ . 

לא חיפשתי משהו מיני, זה היה גם שקוף מולו , הייתי בת 17 ומשהו והוא ידע מזה , אמר שאין בעיה שהוא לא יתכנן דברים מיניים ושיש לו את כל הציוד הנדרש מבחינת אביזרים כדי לבצע גם ללא חדירה.

אני חיפשתי הרבה באתר, קראתי פרופילים וחיפשתי מישהו שיוכל להתאים לי ואז דיברתי עם נשלטת מוכרת מהכלוב שאמרה שהוא באמת בן אדם טוב ושהוא מקצועי עם נסיון...

והחלטתי לתת לזה צאנס

להיות אמיצה כמו שאתם אומרים

ולהיכנס למים

דיברתי איתו תקופה והוא רצה לבחון את יכולת הנשלטות שלי. כל פעם עם משהו אחר, תמונה פה, משימה שם.

אמר כל מני משימות שביצעתי ואז יום אחד בלילה אמר שאם אני רצינית ובאמת רוצה להתמסר לתהליך אז אני צריכה לתת לו את הכתובת שלי כדי להיפגש..

יודעת שזה נשמע מטומטם אבל הייתי שקועה בתהליך, רציתי לעשות את זה ולנסות ונתתי לו את הכתובת שליד הבית שלי

הוא ביקש שאכנס לאוטו ודבר שני אחרי שאמר שלום היה לגעת לי בציצי כדי "לבדוק את הגודל" לדבריו
ומשם העביר יד לרגליים והידיים ואז הוא המשיך לאיבר מין

אף אחד לא נגע בי לפני (בתולה מוחלטת ללא נשיקה אפילו) ואני פשוט קפאתי ..
במוח נסיתי לשכנע את עצמי שזה בסדר בשם השליטה, שזה התפקיד שלי להוכיח..

ושזה התפקיד שלי כנשלטת

ואז הוא שם לי מצבטי פטמות ואמר לי שעד שהוא לא אומר, לא להוריד..
והלכתי ככה חזרה הביתה

למחרת הייתי בפאניקה ממש
זה לא היה בשבילי והוא התקשר וביקשתי לסיים את זה
הוא כעס נורא ואמר שיודע איפה אני נמצאת ואיך קוראים לי ושהוא יפיץ את התמונות שלי והמידע אם אני חותכת.

פשוט זוכרת שהייתי בחרדה נוראית

גרתי עם ההורים והם כמובן לא ידעו דבר

פחדתי מהצל של עצמי 
תמיד פחדתי שהוא יצוץ פתאום 

שיעשה לי משהו

הייתי ממש בתקופה נוראית של פחד מגברים ופחד מהצל שלי, אם גבר עבר ברחוב הייתי עוברת לצד השני.

בסופו של דבר דיברתי עם ידיד שאמר שהוא מוכן להיות כמו אבא שלי שאם הוא יתקשר שוב אז הוא יגיש תלונה במשטרה

ואיכשהו הסיפור נגמר...

אבל זה השאיר צלקת

טעם מר בפה על ההחלטה שלי 

על הבחירות שלי בעולם הזה

על החשש המוגבר מכל שאלה סתמית ועל בקשת תמונות

אני מתנגדת יותר, קשה לי לשחרר שליטה
ומעבר לזה, לא נפגשת כי לא סומכת על עצמי שאחליט נכון הפעם. 

**עדכון** 

נכון להיום אני יותר פתוחה מהפגיעות של אז, נפגשת בזהירות ובקצב שלי :) 

יש ימים כאלה שכל מה שבא לי זה שישחקו איתי. 

שאהיה צעצוע, שאהיה כלבה,  שאהיה זונה

המוח שוכח מההגיון והספייס המנטלי הזה צף למעלה כמו סם שאי אפשר להשתחרר עד שלא צורכים. 

צריכה השפלה ... זה פשוט סם ואני מכורה.