לפעמים אני משתעשעת בדמיון, מפנטזת על מקום שעושה לי נעים.
הדמיון פגש הפעם את פנימיית הבדסמ.
מקום סגור שבו הכל כשר. מחינוך לכלבים עד חינוך לשפחות. בכל כיתה נלמד משהו אחר ולכל תלמיד נבנת תוכנית לפי איבחון ראשוני.
כל מורה מוצמד לתלמיד/ה ואחראי על תהליך החינוך שלו (ביקורת צמודה, משמעת והענשה).
התלמיד/ה כפוף לאותו מורה בכל הנדרש, מחויב להיכנס לשיעורים הרלוונטיים שנקבעו לו שם הוא מקבל כישורי בדסמ - שיעור השתחוות לפי התנוחות הנדרשות, שיעור pet play, שיעור נימוסי כניעה ומה לא.
הפנימייה מאובזרת בחדרי ענישה וחינוך בכל הציוד שניתן לחשוב עליו. כמו כן הכל מתועד לראות המנהל הראשי שאחראי לתפעול בית הספר.
כל שנה, למרות שהמורים הם אלו שאחראים לחינוך הצמוד, המנהל הראשי אוהב לבחור מספר תלמידים שהוא נטפל אליהם לשירותו האישי.
לרוב הוא בוחר דווקא את אלו המרדנים ביותר, אלו שמחפשים לברוח מהפנימייה הסגורה. הוא נהנה מההכנעה והריסון של הנפש התוססת שלהם. מהאפשרות לנבור עמוק לרזי הכאב והסאדיזם הנפשי והפיזי ולשבור את ציפור נפשם לכניעה מוחלטת. מהמבט שמשתנה מפעם לפעם והופך משנאה להתמכרות...
נפלאות דרכי החינוך הבדסמי
*מי פותח ואיפה נרשמים? 😏😏