סיפורה של חתולה

כשנסעתי באוטובוס הבוקר, עלה אדם עם כלב, האסקי סיבירי גדול ומרשים. 

הכלב החמוד הזה לא מצא את עצמו במהלך הנסיעה, התפזר לכל מני כיוונים עד שאותו איש אמר לו "ארצה", חזק ונוקשה, והכלבלב החמוד צנח מיד. החיוך שעלה על פניי האיש, היו כמעין קיבל מליון דולר...

מה באתי להגיד? 

כנראה שבכולנו טבוע עניין יצרי, טבעי שאנו רוצים שיקשיבו לנו, שיכנעו לדרישותינו, שישמעו בקולנו. 

מחשבה שכזו...

כולנו בעלי חיים, פעם כנועים יותר, פעם כנועים פחות, תלוי מי גורם הסמכות ובאיזה נסיבות. 

נשאר רק לומר, תצייתי כלבה.. לא כקללה, כי את באמת, באיזשהו מקום, כלבה.