יש משהו מגרה כל כך בכאב, בהשפלות. בלדמיין איך זה להיות זו שקמה בבוקר וזוכרת שהיא כלי, צעצוע למשחק בידי שולטים...
בעולם מקביל יש היררכיה ברורה, חוקים הדוקים וענישה מוקפדת.
את עלמות חן הרזות בוחרים תמיד ראשונות. הן אלו שקורצות להן כמו אבן חן. הסקסיות נוטפת מהן בכל חלקי בד שישמו לגופן.
את הכלבות המלאות יותר שמו בתוכנית חינוך אכזרית ביותר. שלושת החורים שלהן שומשו באופן יומי. כבר הורגלו להיות קשורות בקיר לשימוש המין הגברי. הן אלו שסיפקו אדונים ואנשי שירות נוספים. לעיתים בתי עסקים היו שוכרים את אחת הבנות למשרדים שלהם.
עד מהרה בכל משרד היי טייק בתל אביב ואפילו בחדרון סודי בנתב"ג קיים ביתן v.i.p לשימוש בפה, כוס או בכוס האחורי של אותן בנות שכפותות שם.
הראש הסוטה שלי מתחבר לשם כל כך ומדי פעם מפנטז על להיות אותה כלבה שמאולפת בקשיחות, שחייבת לעבוד קשה כדי שמישהו מכובד יתייחס אליה בכלל.
