.

תמיד חשבתי שהזיקה לעולם הזה, זו קללה.

היא אולי משפרת פלאים את המין המסיונרי,  אבל היא יוצרת רעב... רעב הזוי,  כזה שמגרד בכל הגוף.

היא יוצרת צורך מטורף... שלא עוזב, שמתגלגל במח ורוצה עוד כמו הסם הכי ממכר שיש. 

כל חשיפה, כל חוויה טובה בתחום הזה גוררת רעב פסיכי לעוד... ניקוטין, הרואין, מה השוני? 

מוצאת את עצמי בתהליך לגילוי עצמי, כשהרעב להרגיש הולך וגובר 

ואני חסרת אונים כנגד הרצון העיוור שלי

חסרת אונים כנגד הרצון הפנימי שפורץ, משתחרר, מחכה רק להזדמנות להתמסר בכניעות בדסמית היררכית מובהקת. 

זו קללה 

אין לי ספק.