סיפורה של חתולה

לאחרונה יותר ויותר יוצאת ממני ה"חור" שאני - כלבה, 

דמות, אולי אלטר אגו שלי כבן אדם בחיים ה'ונילים'.

השקטה והמנומסת, החנונית והמופנמת משתנה לחיה רעבה להיררכיה, להשפלה והחפצה גברית.

פתאום משתחלת לה המחשבה על מסרק תמים, האופציות האחרות שמסרק כזה יכול לעשות בי. מזכיר לי את סרטוני השמפנייה והירקות שמחדירים לנשים כמוני.

הפלאג פתאום קורץ ונכנס ומשנה איתו את התודעה. הסוויץ נלחץ והמצב התודעתי משתנה. 'חור, כלבה. כן כן את. אני.'

הריחוף לא מאחר לבוא כשאני פוגשת את עצמי.