עבורי יש שילוש שהוא קדוש - מוח, נשמה, גוף.
ללא אחד מהם והקשר הופך טפל מהר מאד, זה לא מעניין, זה לא מסעיר וזה בטח לא מעיף. אבל כל השלושה יחד- זה מטיס אותך לשמים.
אני אוהב למצוא זאת בחבילה מיוחדת, כזו שלא דווקא היית מצפה למצוא בה את כל השלושה, כזו שעטופה בשכבות רבות אותן יש להסיר ברגישות, בנחישות ובקצב הנכון.
כשאני פוגש בחבילה כזו שעטופה בשכבות רבות זה מסעיר, מהמישוש הראשון, יש כאן פוטנציאל יש מה לגלות ויש לאן לחדור.
אני מסיר את השכבה הראשונה וחודר למוח זהו שלב מעניין בו אני למד על האינטלקט, ההומור, זמן תגובה וכמה מהר חד ומהר חוזרת לי התשובה מעדיף כמו כדור של מטקה שניתז אליך.
ועכשיו אנחנו מגיעים לשכבות המרתקות של הנפש. בהתחלה ניגלים העננים הוורודים, הצלחות והשגים שצובעים הכל בורוד ותכלת אבל ככל שאתה מעמיק הצבעים קודרים ומשחירים, שמגיעים לפחדים, לאכזבות, לנטישות ולכשלונות שנצרבו לשם אני חודר ביראת קודש מחפש אחר המהות אחר המיצוי של האני.
מוצא את הילדה הקטנה שבך וכאשר הדמעות זולגות אני יודע שלחצתי במקום הכי עמוק ואני מזיל דמעה אתך.
ובסוף שכל השכבות הוסרו ומגיעים לאריזה המקורית אתה יצאת מרחם אמך אני חודר לגוף. זה הסוף והדבק שמדביק אותנו יחדיו זה ממש לא העיקר.
עבורי התהליך הזה הוא דו סיטרי זה לא יכול להיות אחרת. גם את חודרת למוחי לנפשי ולפעמים גם לגופי.