בשישי הקרוב יעברו בדיוק שבועיים מאז מסיבת הפאם פאטאל - זמן מצוין להתרפק בערב הנהדר שחוויתי.
מדובר במסיבת פמדום שאני נהנה לקחת בה חלק באופן תדיר, ולא במקרה.
קודם כל, כי מהצד הטכני הכל תיקתק. פעם הראשונה שהגעתי לשם, הסבירו לי ממש בסבלנות על כל הפרטים של הליין - כיצד להתנהג, מה החוקים. וכמו במסיבות בדס"מיות בחו"ל, העניקו לי בכניסה תג עליו ציינתי "גבולות" מצד אחד ו"העדפות" , מצד השני של הכרטיס. וכמובן שהנוחות בשמירת חפצים ובבר חופשי (כאילו שבאמת יש הרבה זמן בין סשן לסשן חחח), זה דבר שתמיד מבורך. ואי אפשר שלא לדבר על המוסיקה, והאביזרים הרבים אשר המקום מכיל.
אבל הסיבה למה באמת אני ממליץ בחום לבוא לליין הזה, היא קודם כל באנשים. בין עם הנשלטים הנחמדים שנחמד לשוחח איתם, ועד לשולטות המדהימות אשר נוטלות בו חלק.
בשישי האחרון זכיתי למספר סשנים כיפיים, אבל היה גם סשן אחד מרטיט, שברור לי שלא שאשכח לעולם (ושלקח לי הרבה זמן לנחות מהעננים לקרקע על מנת לשתף אתכם, כלובונים יקרים).
אני נזכר ברגע שהיא קלטה את המבט הביישן שלי, מושיטה אליי את היד לנשיקה מנומסת על כף ידה, הרגע בו היא אמרה לי כמה אני ילד טוב, והיא תשמח לקחת אותי תחת חסותה. הליטוף המתוק הזה בשיער ובפנים, והנשיקה הקלה בלחי, מלווים אותי עד היום.
לאחר מכן, הכל קרה כמו סרט מהיר עם דופק על 200. היא לקחה אותי מקולר ברצועה, ריתקה אותי בין רגליה (וידאה כמובן מראש שאין לי בעיה עם הפומביות), הפשיטה אותי חלקית, הצליפה בי (וכל פעם עניתי לה בעדינות שלי "תודה המלכה", דין קלה כבחמורה), נגעה בי בנקודות הנכונות וחילצה ממני בקלילות גניחות רכות ופורקן מנטאלי עצום.
זה הסתיים עם אפטר קייר מהטובים שחוויתי - היא ניתחה את האופי שלי, עודדה אותי וחיזקה אותי, ועטפה אותי במחמאות רבות שרק אני והיא נדע אותן.
רגעים כאלה בלתי נשכחים, הם אלו שמזכירים לי כל פעם מחדש, עד כמה הבדס"מ הוא הרבה מעבר לעוד "משחק תפקידים" עם רשימת קניות, אלא למפגן מנטאלי עוצמתי ונהדר.
ביום שישי, ה-16/9, אני אחזור לשם שוב, לספיישל חינוך מיוחד - ברוח שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. נתראה 😄 .
