אנה נכנסה רק בשנה האחרונה לעולם הבדסמי, אחרי שכל 25 שנות חייה חיים וניליים לחלוטין. למראית עין, לפחות.
למרות זאת, היא תמיד ידעה עמוק-עמוק בליבה שהיא נשלטת: היא בחורה עדינה, עם קול רך, רזה, בהירת שיער, עיניים ועור ושברירית למראית עין. בכל מסגרות חייה היא הייתה נשלטת – בתיכון, בצבא, בלימודים ועם חברות – היא תמיד הייתה צריכה מישהי שתכתיב לה מה לעשות. לא מנודה, אלא שפוטה. היא אהבה את זה, אבל לא ידעה מה זה ומה משמעות הדבר. עד שנכנסה לעולם הבדסמי והבינה זאת. זה הייעוד שלה הוא להיות נשלטת, נשלטת שמשרתת מלכה ועושה כל מה שרק תגיד לה. והיא ידעה שלא תמצא מנוח עד שתמצא מלכה ותסגוד לה.
לאחר גישושים וניסיונות כושלים קודמים, אנה הכירה את המלכה קים. כדי להיות ראויה לשרת את המלכה, היא עברה אילוף, הכשרה וחינוך ע"י מלכתה. בין המשימות שהוטלו על אנה היה עליה להתרגל לדבר בגינוני כבוד, לבצע משימות מגוונות ולעיתים אף לקיים שיחות וידיאו, בהן היא סגדה למלכה, השתחוותה ועשתה כל מה שהמלכה ציוותה עליה. היא העריצה את המלכה מיום ליום, יותר ויותר. המראה המהפנט שלה, חוכמתה, ובעיקר קולה הסמכותי שאילף אותה מיידית כל פעם ששמעה אותו כמו כלבה מאולפת ששומעת את בעליה. היא ייחלה והתפללה ליום בו המלכה תקרא לה, לארמונה. לשרת את המלכה באופן הכי טוב שהיא יכולה.
אחרי תקופת התרשמות והכרות של כמה חודשים, חלומה של אנה התגשם. היא נקראה לבוא לארמון המלכה, להראות למלכה שהיא ראויה להיות נשלטת מן המניין בארמונה.
היא קיבלה הנחיות מאד ברורות מהמלכה לקראת המפגש המיוחל – כיצד להתלבש, להתאפר, ואפילו איזה בושם לשים ואיזה נעליים לנעול. "תבואי לבושה בשמלה ורודה, עם נעלי בובה בצבע תואם. תקני אם צריך, למרות שאני בטוחה שיש לך כאלה בארון" המלכה ציוותה עליה. אנה כמובן ענתה "כן המלכה קים, אעשה בדיוק כל מה שאמרת לי. מבטיחה שלא אפספס דבר".
בשעת צהריים ביום קיצי, היא הגיעה אל סף ארמונה המלכה. רועדת, נרגשת ורוטטת. מרגישה כאילו להקת פרפרים מתעופפת בליבה. היא מצלצלת למלכה להודיע לה שהיא על סף הדלת.
"תמתיני לי. על ארבע עם מבט לקרקע, שפחה" הורתה לה המלכה קים.
ואז הגיע הרגע. המלכה הגיעה, יציבה ובטוחה, סוקרת את אנה הרועדת. היא הריחה את הפחד שלה מקילומטרים, ראתה את רגליה משקשקות, וחייכה לעצמה חיוך רחב ומסופק.
"את יכולה להסתכל עלי, לכמה שניות" אמרה המלכה.
"צהריים טובים קים. תודה על כך שאני יכולה להביט עלייך" סיננה אנה.
"צהריים טובים מה???" שאלה בקול רם המלכה את אנה, מצליפה בישבנה של השפחה הסוררת עם השוט אותו החזיקה בידה.
נדהמת ומעכלת את הטעות "צהריים טובים המלכה קים. סליחה על שפגעתי, בכבודך הוד מעלתה".
לאחר מכן, אנה סוף סוף בהתה במלכה, נדהמת מיופיה. המלכה הייתה יפה הרבה יותר מאיך שזכרה אותה משיחות הוידיאו. גבוהה, עצומה ועם נעלי עקב גבוהים במיוחד. זאת כדי שתוכל לראות את כולם מלמעלה.
"זהו" אמרה המלכה. "כעת, תפסיקי להתבונן ותשתחווי" ציוותה. אנה השתחוותה, שמחה על הזכות הזו סוף-סוף לה זכתה.
"יפה מאד שפחה. עכשיו תיכנסי לארמון המלכה. על ארבע, שפחה!".
אנה נכנסה, נדהמת מהמראה הספקטקולרי. ארמון עצום, בו עבדים רבים ואף כמה שפחות. לכל אחד ואחת יש תפקיד. יש שולחן אנושי, ספר, מעסה, פדיקורית, קוסמטיקאית, מעמד לרגליים, משרתות ובעלי תפקידים רבים. היא נלחצה בו ברגע. "אם למלכה יש כל כך הרבה עבדים ושפחות, מה אני אהיה בעצם?" תהתה לעצמה אנה, מרגישה איך הביטחון שלה צונח לקרקע.
המלכה קים החליטה שאנה מיצתה את שלב סקירת הארמון, והגיע זמן תיאום הציפיות איתה. "גשי על ארבע, לכיוון ההדום המלכותי שלי. מבט לרצפה" המלכה ציוותה בקול רם.
מושפלת ובמקומה הטבעי, על ארבע, אנה זחלה.
"יפה מאד שפחה. כעת, תתפשטי. לגמרי. אני רוצה שתישארי רק עם נעלי הבובה שעלייך" ציוותה המלכה. השפחה אנה התפשטה בלי להסס. עור הברווז שלה בלט למלכה. מסופקת ממראה השפחה הנרגשת והשברירית. המלכה שמה לב היטב לאופן בו אנה ממצמצת, מדברת בעדינות, הולכת. המלכה ידעה שהשפחה אנה מתאימה בדיוק למה שרצתה.
המלכה זכרה שאנה סיפרה לה בעבר על כך שעסקה בספורט במשך שנים. "אני מנחשת שהיית מתעמלת. מתעמלת אומנותית. אני צודקת?" שאלה המלכה בטון שדי משוכנע בצדקתו.
אנה, נדהמת מכך שהמלכה ידעה זאת על אף שלא סיפרה לה, ענתה "כן המלכה קים. התעמלתי במשך שנים המלכה, ואף השתתפתי בתחרויות. איך ידעת המלכה?"
המלכה ירתה בלי למצמץ, בכנות מלאה: "את נראית לי מישהי שתתאים מאד למסגרת הזו. מתעמלות אמנותיות הן נשלטות מטבען, רגילות שמאמנת רודה בהן וקובעת להן את כל סדר היום".
"יש לי בשורה טובה, ובשורה רעה שפחה," המשיכה המלכה קים. פניה של אנה הסמיקו. "כפי שראית, יש לי נשלטים ונשלטות רבים, ולכל אחד יש תפקיד משלו. למה את חושבת שאני צריכה לבחור בך לשרת אותי?" חצי שאלה חצי אמרה המלכה בקול סמכותי וישיר. חדה כמו סכין.
אנה גמגמה. "אני יודעת שאני אתן את הנשמה שלי, אעשה כל מה שהמלכה תאמר לי. כל דבר. אני מעריצה אותך". המלכה חייכה חיוך גדול.
"הטיעון שלך לא משכנע שפחה. זו הבשורה הרעה. רוצה לשמוע כעת את הבשורה הטובה?" שאלה המלכה את השפחה. המלכה שמחה למתוח את השפחה אנה.
"ברור הוד מעלתה" מלמלה השפחה.
"תמתיני" אמרה המלכה. "אני צריכה להביא לך משהו ללבוש", אמרה המלכה והלכה לחדרה.
המלכה חזרה אליה מחדרה עם שמלת מיני ורודה ושתי גומיות. השפחה אנה לא ידעה מה פשר הדבר.
"תלבשי את השמלה ושבי על הכיסא. אני מרשה לך. שבי כמו פסל. לא רוצה לשמוע ממך ציוץ". אמרה המלכה בתקיפות.
לאחר שהשפחה לבשה את השמלה, היא ישבה על הכיסא. חשה את חוסר האונים, הפחד מהלא-נודע.
"ידיים לאחור" ציוותה המלכה, ואזקה את ידיה של אנה המבולבלת, ומיד לאחר מכן עשתה לה קוקיות ותיקנה לה את האיפור.
ואז המלכה סיפרה לשפחה על ייעודה.
"את לא תהיי שפחה רגילה. את תהיי הבובה שלי. אך ורק שלי. מהיום שמך יהיה רוז, כמו הבובה שהייתה לי כשהייתי ילדה קטנה. הבנת, הבובה רוז?!" אמרה המלכה בקול בטוח ושוטף.
"בו...בובה?" שאלה/מלמלה הבובה רוז, אנה לשעבר.
"כן, בובה!" ענתה המלכה בקול רם.
"ומה תעשי איתי כבובה, המלכה קים? מה עלי לעשות כדי שהמלכה תהיה מרוצה ממני?" שאלה הבובה רוז, מבולבלת קצת, לא מבינה מה קורה.
"אני אאפר אותך, אלביש אותך, אעשה לך תסרוקות. כל פעם באופן אחר. לפעמים ברבי, לפעמים אסירה ולפעמים סתם זנותית. את גם תרקדי בעדינות, תמצמצי בעיניים כמו שאת עושה. ותעשי כל דבר שאומר לך לעשות. זה בדיוק מה שאת מתאימה אליו הבובה רוז. נכון שגם את חושבת כך?" הסבירה המלכה קים, לפרטי פרטים.
"כמובן, המלכה קים. אני מבטיחה שאהיה הבובה הכי טובה שיש בעולם, כזו שהמלכה תאהב לשחק בה תמיד, אעשה כל מה שצריך." ענתה הבובה רוז ונישקה את כפות ידיה של המלכה כהבעת תודה על זכות זו.
שמחה, מסופקת, נרגשת ומאושרת, הבובה רוז ידעה שחייה הולכים להשתנות מכאן ואילך. היא לא ידעה עד כמה....
