לפני 4 שנים. 13 בנובמבר 2020 בשעה 14:27
אני צונח חופשי אל מעמקי השאול
מנסה לשווא להשיג אחיזה
הבזקים של אור וחושך מרצדים מול עיני
בכי וצחוק נשמעים בראשי ללא הפוגה
אני מנסה להרפות ללא הצלחה
ריפיון זו תבוסה!
ריפיון זו תבוסה?
מתיו וויינר יצר את אחת הסדרות המהוללות אי פעם.
כשצפיתי בסרטון האינטרו חשתי שזו תהיה חווית צפיה שטרם חוויתי.
ואכן הסדרה כתובה באופן מבריק מעוצבת בדיוק מרהיב וסגל שחקנים שנותן הופעהמהפנטת.
עבורי זה היה הסיפור של דון דרייפר הדמות הראשית שהיכה אותי בתדהמה.
אני צופה בעונג ואי נוחות בחיי על המסך הקטן ולא מבין איך אפשר להזדהות באופן כלכך טוטאלי עם דמות דימיונית.
סיפור חיי הטרגי של דון מייסר אותו בין חיים שנשארו מאחור לאלו שעליהם תמיד חלם.
סיפור בלי סוף, סיפור שרק מעורר תהיות קיומיות.
הסיפור שלי!