לפני 3 שנים. 27 בנובמבר 2020 בשעה 5:31
את הגיטרה הקלאסית הראשונה שלי קיבלתי לבר המצווה. אפשר לומר שקיבלתי מאהבת בתחנת המעבר משלב הילדות לתקופת הנעורים... האהבה הזו שאבה ממני שעות של התמסרות וניסיונות להתחקות אחר אליליי המוסיקליים.
הרגע שהחלטתי לעבור לגיטרה חשמלית הגיעה בעקבות הסולו של מארק נופלר.
נדהמי מהאופן שבו הגיטרה גנבה את ההצגה בשיר! היא כוכבת לכל דבר! והחשמל שבצלילים מטעין את המלודיה בקשת של גוונים ואפקטים שהאוזן לא שובעת ורק רוצה עוד ועוד...
זה סולו שלמדתי לנגן לאורך ימים ארוכים ואין ספור השמעות על טייפ הקסטות השחוק שלי.
מנהרת האהבה זה שם השיר וזו אכן מנהרה שהובילה אותי לחוויות מוסיקליות קסומות עם רשימה של גיבורי תרבות שכבשו את ליבי כמו דיויד גילמור, אריק קלפטון, ביראן מאי, אדי ואן הלן ז״ל, סטיב וואי ועוד ועוד...
