יש לי קושי בזוגיות. אני מודעת שיש לי את הצורך במישהו דומיננטי עם מאפיינים של 'שולט', ומנגד אני יודעת שאולי לא טובה לי זוגיות כזו. כל מי שמכיר אותי תמיד אומר לי למצוא מישהו 'נורמלי' שהוא 'לא שתלטן'. ואולי הם צודקים?! אולי אני תמיד נמשכת למה שאני רוצה ולא למה שנכון לי?!
אז נמצאה האבדה: בחור בגילי, עובד ושאפתן, שתלטן במידה 'נורמלית' (לפי סטנדרט הנורמל העולמי)... והכי חשוב הוא מוכן למות בשבילי, ממש ככה - הוא אוהב אותי כל כך שהוא יעשה הכל בשבילי. חברות שלי עפו עליו מרוב שהוא 'חמוד'. המשפחה שלו ממש אוהבת אותי (חבל שזה לא הדדי). הוא הציע נישואים ואני אמרתי כן. הסטנדרט העולמי קבע שצריך להתחתן לפני גיל 30 כדי להיות מאושרים. אז התחתנתי.
ואז הכל התדרדר. אני לא מצליחה לאהוב אותו. הוא לא הטעם שלי אפילו. והאופציה להתגרש כל כך מהר ממש צובטת לי את הלב , לא בגללי, בגללו. הוא ממש מנסה שזה יצליח. נישואים זה דבר נורא. האמת שכבר הספקתי לבגוד בו. והאמת שהוא גילה את זה. אני לא כל כך טובה בלהסתיר. והוא עדיין נשאר ורוצה שנפתור את זה. אין לי איך לפתור את זה. אני לא מתאהבת באף אחד. ככל שהזמן עובר יש לי יותר סלידה ממנו. גם ככה היו לי תסביכים עם עצמי, מה קשור כל זה עכשיו?!
התוצאה 2:0 לטובת הסטנדרט העולמי. אפס לי.
דיכאון החורף הקבוע שלי הקדים את הגשם.
