לפני 5 שנים. 6 במרץ 2019 בשעה 21:49
לא חשבתי אי פעם שאחזור לכאן לפרוק.
אבל אין לי יותר למי לפרוק.
אני חיה במין בועה כזו ששומדבר לא עומד להשתנות בחיים,
אני יודעת שאני פסימית, אבל באמת אני לא רואה כלום טוב שיכול לקרות לי.
קנאה ודיכאון- זה מה שיש לי לתת.
לפעמים צריך קצת להשאר לבד כדי להבין כמה חסר לנו חיבוק חם ואוהב ממישהו חם ואוהב.
אז מה חדש אצלי? כלום ושומדבר.
שוב חזרנו אחורה בזמן, שוב אני תקועה. שוב.
