מה שהיה נורא באמת הוא, שהדבר שהוא נורא באופן אובייקטיבי בכלל לא הזיז לי
אלא הדבר שהוא הגיוני טבעי ונורמלי (בערך) הוא זה שגרם לי לאבד את דעתי היום.
מה שנורא באמת הוא, מסתובבות בעולם אלפי גרסאות שלי, במוח של כל אדם שפגש אותי אי פעם, בין אם חברים או אנשים באוטובוס או אפילו זרים באינטרנט, שיש להם מחשבות תמונות או דעות עליי
ולכל אחד גרסה שונה שלי בראש.
מה שנורא באמת הוא, שרק אני ואתה מכירים את הגרסה הכי קרובה למציאות שלי.
מה שנורא באמת הוא שאני רעילה, מטרידה, אלימה ומתעללת כמעט כמוך.
אולי פרט למתעללת, אין לי כח עלייך, אין לי השפעה עלייך.
אחרי שצרחתי ובכיתי וחשתי דחף פנימי לתקוע מזלג בשקע חשמל, אחרי שגרמתי לך לבכות גם, אחרי שנותרתי קליפה ריקה ודיברתי כמו אבן רדומה
הלכתי לקבל זין
מבן אדם שנמשך אליי ובאמת אוהב אותי כאדם ונהנה בחברתי וקרבתי
הסקס מעולה ומשתפר כל פעם, אני אפילו לא משווה אותו אלייך, כנראה שזה הכיוון הנכון
היום בכיתי מרוב שנפתחה לי הצורה
וזיינו אותי במרפסת וכל הרחוב שמע
ושוב כואב לי הכוס
אבל למה, למען השם, אני לא מאמינה לכלום?
למה אני מפקפקת, ובטוחה שאני סתם זונה שמנה ואובייקט מסקרן עבורו, הוא כל כך יפה ןבטוח בעצמו, מה יש לו לחפש איתי
הוא בטח ינטוש אותי, ימאס לו ממני, הוא שקרן
הוא יצא עם פצצות עולם מה יש לו לשכב איתי
האובססיה החדשה שלי
אני צריכה שהוא ירצה אותי כמוני או יותר
לא כי אני מאוהבת
סתם כי אני צריכה.
