מתוך מוחי הקט

אני תמיד מרגישה מחויבות לאנשים שקרובים אליי, הרבה פעמים על חשבוני, משהו שם לא מאוזן,

אבל כלפי עצמי המחויבות שלי לוקה בחסר,

כבר לא נשארות לי אנרגיות להתחייב לעצמי, להיטיב עם עצמי,

לפנק, לטפל, לעסוק בתחביבים שלי, לדאוג לתזונה שלי, להתאמן ועוד.

זה גורם לי לא לסמוך על עצמי,

וזה עניין שאני מתחילה לשנות.

אבל בשני דברים תמיד הייתי מחויבת לעצמי ולא משנה מה, אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני,

שני תחומים שאני סומכת על עצמי שלעולם לא אוותר עליהם:

1. לדאוג לעצמי כלכלית.

אני יודעת שאני אנקה רחובות אם אהיה צריכה, אין מצב שלא תהיה לי קורת גג, או שארעב, או שלא אוכל לפנק את עצמי בציזבורגר או שלא אוכל להרשות לעצמי לצאת לחופשה – כל עוד זה תלוי רק בי.

2. להתפתח רגשית. 

לא משנה מה קורה איתי, אני תמיד תמיד תמיד מתבוננת אל תוך עצמי, ופועלת ומתקדמת, ונמצאת בתוך תהליכים רגשיים, לפעמים עם עזרה חיצונית, לפעמים בכוחות עצמי, אבל תמיד, אני לא יכולה שלא לעשות את זה.

וול, למדתי גם להרפות לפעמים, זה חלק מהתהליך הנוכחי, כדי לתת לעצמי רגע לנשום, לא לדחוף את עצמי להצפה, אז אני כן יודעת לא לעשות את זה, אבל הבנתם את הרעיון.

וזה כבר המון.