NoName

אני לא מצליח להבין את הרעב הזה לטעם שלך. ימי ההתלהבות הילדותית מאחור כבר שנים רבות וכמו גפרור שנופל על חבית אבק שריפה, נגעת ועפתי בבום גדול. כושילראבק כמה גדול...

התעוררתי מאוחר וגיששתי אחר השד החם שלך, את לא מחסירה ממני את הפלא שהיקום חנן אותך בם. גם בקבוק של וודקה לא משכר אותי כמו ההסנפה והיניקה שלהם. אבל לא היית שם, ואת בעצם תמיד שם גם אם היד לא מצאה אותך.

אמרת שהוכחתי בלי לחשוב שאני נמצא עבורך בכל דבר. את יודעת... מעולם לא חשבתי שאפשר אחרת. לא הגיוני להתרחק מאדם שאתה שבוי בו. 

אני נשען לאחור על הכר ומחייך רק מלזכור איך נהמת כשהלשון שלי חפרה בך, יונקת ושואבת את המתיקות שלך. זה כלל לא משנה שדקות ספורות לפני, מצאת את התחת שלך סופג ממני, הנהימות היו זהות...

וכעת הציפיה הזו קורעת בי חתיכות, אנו רק בתחילת דרך משוגעת, כל הטירוף יפרוץ ואני מרחם על מי שיעמוד בדרך או אפילו להצטרף אליה לנסיעה קצרה.

אני כותב עליך והזין עם המוח מנגנים לי סונטת ליל עורבני, כנראה שאני מכור, משוגעת קטנה שלי.

האויר דליל כשאת לא כאן.

הבוקר קמה לא ליום חדש כי כבר היתי ערה בו לפני מספר שעות , מסדרת את הסדינים והשמיכות, והולכת לעבר המטבח ומכינה לי קפה, על הדרך חוטפת משהו לאכול ויושבת בסלון בשקט חושבת, קוראת את מה שרשמת השכם בבוקר ופאק כמה שזה גורם לי לרצות לזיין אותך עכשיו, אבל משהו תופס את העין שלי וזה אננס בלב השולחן, אני מסתכלת עליו בזוויות שונות ובוחנת את המרקם והתבליטים בו, הצבע כלכך משעמם אבל זה מרתק אותי לחשוב מה שבתוכו, הוא מתוק ומבחוץ נראה לא מרשים כלל, זה קצת מזכיר לי אותך, אתה נראה מבחוץ איש משעמם למדי אבל זוכר שאמרת לי שאתה אדם כייפי? צדקת מבפנים אתה אדם כייף וחם בדיוק כמו המזג שלי, מושלם נכון?

לעזאזל...לקפה שלי יש טעם של סבון, כשאגלה מי שטף את הספל הוא יהיה בצרות צרורות, כמעט כמוך, כשעכשיו אתה שלי אני אניח את זה כאן והיום יודה בכך שזין על הכל, אני כל הזמן חושבת על זה שתזיין אותי, כמובן..גם תשלוט בי בציפייה שאוכל גם אבל איך אומרים? "אורות רחוקים"(תודה רחל המשוררת) זה מה שזה כרגע..אבל זה בסדר ..כשתלמד אותי לא לעבוד לבד כמו שאני רגילה אולי נוכל לעבוד יחד, אבל המשחקי כוח תמיד יישארו ביננו, זה הדבר הכי ממכר, כמו שפתייך.

אז..בא לי שתפשיט אותי שוב ותשכב איתי במיטה ליד, תפלוט את חום גופך על גופי ותן לי להוביל אותך לעולם אחר קצת שונה ממה שאתה.

אל תנטוש אותי שם מאחור, אני סומכת עלייך, והוכחת את עצמך לא פעם , מרגיש לי שאני חייבת לך מחיי, גם אם זה יעלה במחיר כנף, אתה הדרקון השומר שלי ואני לך העורב האורב לתחושות הרעות שלך, כמו לוכד חלומות אינדיאני מעל המיטה, רק שלצערי אין לי אבחנה בין הטוב לרע...יכול להיות שאני לוכדת ממך את התחושות הטובות, אבל יש הבדל בין ללכוד ממך או לך, מתישהו כשזה יצטבר בי , אתה תבחר ואז הבחירות שלי ללכוד יהפכו בשבילך.

אז מתי נפגשים שוב אני והשוט שלך? ומתי נפגשים שנינו עירומים ותמימים? יהיה נחמד לשחק קצת ב"דוקים" אתה יודע ....

התהפכתי במיטה שלנו שעות ואפילו ישנתי קצת. כל כך קצת שלא סופרים זאת בהיסטוריה של ספר המבוכים שרוקדים בהם דרקונים ועורבים.

הדקות האלה שנצמדת היו סם חדש לתוך נרקומן ישן, העור שלי עדיין מגורה. 

אני חושב שאת כועסת על עצמך כשהגוף שלך מתוודה על חטאיו בזמן שהפה שלך מגלגל עיניים ורוטן כי לאמת יש שיניים חדות. גם לי. והן נהנו לאחוז בפטמות העדינות שלך שכאילו סטרו לי בגערה "תפסיק עם העדינות הזו, מניאק! אני רוצה להרגיש!"

אני יודע שלעולם לא תבקשי, אני יודע שליטרת הבשר שלך תגיע בעיניים קשות וברורות וכושליראבק.... אני מחכה לשלם את המחיר מאז ימי המבול. 

כל מה שקורה ביננו נוגד כל מציאות הגיונית. הגיל והניסיון נמחקו יחד עם הבגדים שהורדנו בפעם הראשונה, יחד עם הלבן שהיה התחת שלך ותוך שניות האדים. לא הצלחנו להודות בזה אבל שנינו צריכים. כל כך צריכים שזה כואב בציפורניים.

אני מחייך כשאני קורא אותך ואת שונאת אותי על מערומייך למרות כל השיריון שבנית. אני מחייך ושונא אותך על החומות שבנשיפה הפלת ממני והשארת אותי ללא הגנה.

לא נוכל לברוח מזה, מה שנכתב בגיהנום, רק השטן יכול לשכתב ומאחר ואני מחזיק במשרה הזו, את תקועה איתי, או אני איתך או וואטאבר המילה שתתאים.

אוהב אותך.

ובכן,  בלילה הלבן הזה אני כולי בשחור, מרגל ועד ראש, רגע , חוץ מהעור הלבן שלי והשיער בלונד, או שהוא אולי בצבע אחר ?

מצאתי את עצמי נאבקת בשמלת המיני הקצרה בחוטיני שחור ודק , דק , דק , בדיוק כמו שאתה חתכת יפה את סלט הפירות שלך לפני יומיים וחצי, כמה רוצה שתראה אותי רוקדת בשמלה צמודה שחורה עם המחשוף העמוק, עמוק כמוך , כמו האצבעות העבות והגדולות שלך שרתמו אותי למטרה חדשה והיא לגרום להן להכנס לכוס שלי שוב. 

שתיתי קצת, ונהניתי עם מה שהסביבה הנגישה לי,  הייתי אמורה לפגוש היום אותו , אבל לצערי לא אותך, ולמזלי לא פגשתי אותו ולו פעם אחת מאז , כשאתה במחשבות שלי ובגוף שלי, עדיין, זוכר את השיר ההוא ששלחתי לך? אתה עדיין בגוף שלי ואתה כלכך גדול שצריך לפתוח אותי כדי להוציא אותך החוצה. 

אני אירוטית עכשיו , בדיוק כפי שנהגת בי , בעודנה ורכות, אבל זה נורא זמני אתה יודע? אבל מתישהו כשאצליח להשלים עם העובדות הכואבות, זה יהיה בטוח יותר מסתם סשן עלוב עם עוד אדון ו"שפחה" או מלכה ב"עבד" שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם.

אתה מוצא חן בעיניי , לא יודעת איך להסביר לך דינוזאר שלי, התחתונים שלך יותר ישנים משלי , ואני מטורפת עלייך וזה לא סוד, חלאה, אל תחמיא לעצמך יותר מדי, אני יודעת שאתה מחייך עכשיו כשאתה קורא את זה , אבל אתה יודע כמה שזה עושה לי את זה כשגבר יודע מה הוא רוצה.

בכל אופן, עכשיו הגעתי לבית, ובדיוק הסרתי את הנעליים שנעלתי למשך זמן רב, זה כאב לי נורא , אבל זה לא משנה כבר.

אני פושטת מעליי את השמלה השחורה..בדיוק כמו נחש שמפשיל את הנשל שלו...ואני מוצאת את עצמי עירומה חלקית, וזה בגלל החוטיני הדק והקטן שחוצה לי את הלחיים של הטוסיק, באלו שהצלפת, זוכר?  למרות שזה היה מעט , צדקת, כמה שרציתי עוד, שתסמן אותי..

אני מורידה את התחתונים לאט..לאורך כל הרגליים.. ויושבת על המיטה ומביטה לתקרה, עירומה, ומשהוו מקשה עליי, וזו הבדידות אחרי שעזבתי.

אתה יודע כמה רוצה אני להתמסר  לך , אבל קשה לי כי אני יודעת שאני אוהבת את זה אבל יודעת שהייעוד שלי הוא להיות שולטת, ואתה צודק, אולי אני כן שולטת שאוהבת לקבל קצת הצלפות..זוכר את זה ששכבנו יחד במיטה ולא עשינו דבר? רק התחבקנו עירומים והייתי כלכך רטובה מעצם המחשבה שיש גבר לידי שיודע ומכיר אותי אפילו יותר ממני, ובזמן קצר.

בא לי להיאבק בך מעט בתור משחק, להכאיב לך ושתכאיב לי בחזרה כי אני צריכה לשלם על מעשיי, אבל אתה יודע למה אני מתכוונת, מאבק חזק מצדי ומאבק חלש מצדך כי שנינו יודעים שאני לא יכולה עלייך, אבל מאבק כזה שיכלה את הכוחות שלי עד שאכנע ואירדם לאט לאט....לאט..ל...אט..