אוסישקין

ויהי בימי המאסטר אשר שלט מתל אביב ועד אילת .&  ולמאסטר הייתה שפחה צייתנית וכנועה . & ויהי בשמי הערב וקרה דבר נורא .& הפליק המאסטר בעוז בישבנה של השפחה  . & ותקום בחציפות השפחה והעיזה למחות ולמאסטר סטרה & . ויראה זאת המאסטר , וידרוש את כבודו מן השפחה החצופה .&  ויעמיד המאסטר את השפחה לדין .ויקרע את רוע גזר דינה & . והנה ערב ויוציא המאסטר לפועל את עונשו . & ויפשיט המאסטר את החצופה , ויכה בה ללא רחם בעזרתו של שוטו הנאמן והאכזר &. לאחר המעשה גירש את החצופה ללא סבלנות יתרה & והנה לפנות בוקר ,יקום המאסטר ויוציא כרוז שבו הוא דורש שפחה חדשה אל ממלכתו השוממה& והנה עוזרו הנאמן רתם סוס לעגלה ויצא ברחובות העיר וקרא בקול לכל הנערות ״המאסטר מבקש מכל שפחות העיר להגיע אל הנשף אשר יערך בארמונו . והשפחה אשר תמצא חן בעיניו מכל הנערות - תזכה בתשומת ליבו &. והנה יום ראשון והעיר לבשה חג . &ויבואו אל ארמונו המוני שפחות ,גבוהות ורזות ,נמוכות ושמנמנות , יפיפיות וגם קצת פחות &.   והמאסטר התיישב על כיסאו השחור והמכובד והנה תיכנסנה שפחות רבות בזו אחר זו , ויבקשו בעיניים מתחננות את תשומת ליבו של המאסטר .&  והמאסטר בחן את השפחות בעיניים נוקבות , אך לא מצא את שאהבה נפשו . &&&&&&&&&&   והנה לאחר יממה נכנסה אל הנשף שפחה &. דווקא שפחה זו פחות בלטה מבין השפחות , אך דווקא זאת משכה את תשומת ליבו של המאסטר &. ״בואי לחדרי״ ציווה עליה המאסטר . &וראו זאת השפחות הרבות אשר הסתובבו בנשף , והנה עיניהן הייתה צרה וקינאו קנאה רבה .  &ויגיעו לחדר אשר למרגלות הארמון ,האדון והשפחה  &. מיד קדה השפחה קידה עמוקה ומבטה מושפל אל הרצפה . & וידע המאסטר מיד כי בידו הבחירה הנכונה . & ויקח המאסטר את הקולר ויצמיד אל צווארה . וישמעו כל שפחות העיר          את אימרתו החשובה -     ״נערה זו תהיה לי לשפחה ״