תשאירי לי מקום לחבק אותך

הקירות בבית שלי דקים מדי. מהקיר המשותף לשכנים אני שומעת אותם שוטפים ידיים, מדיחים כלים, רוחצים ירקות ואכזבות. מהדלת אפשר לשמוע את השכנה המסתורית מהדירה ממול צועקת על כל מי שרק מוכן להקשיב (אני מקשיבה). הקירות שלי דקים מדי ואני תוהה כמה מהיללות שלי הם שומעים, בלילות של אמצע חודש ותחילתו. ובעיקר סופו, כשהירח נגרע עד סופו והתקווה נעלמה. בין המיטה לספה למקרר אני מטפטפת מהעיניים ומקצוות שיער רטוב שירים שפעם אהבתי. אנשים שאהבתי. אנשים שאוהבים ולא אצליח להחזיר לעולם. עדיין סופרת לאחור ומחכה לפיצוץ. שלום.