תשאירי לי מקום לחבק אותך

אני משלמת שניקל שישים ושש בדרך לקניון. אני עוד לא מכירה את העיר הזאת, רק את מסלול הנסיעה מהבית שלי לבית שלו, את ההליכה ממנו אלי. המוח שלי מזמזם, רך ומעונן כבר כמעט חצי שנה. ואף אחד לא מכה אותי ואף אחד לא אומר לי שאני לא שווה כלום. בלילה הוא אמר שאני נראית סובלת ככה, עם הפין שלו בין השפתיים שלי, ואני פרצתי בבכי כי אולי אני כל הזמן סובלת ושוכחת איך זה לא. אחר כך שוב לא נרדמתי והאזנתי לפודקאסטים עד שש ורבע בבוקר. עשרים דקות אחר כך עליתי לאוטובוס בעיניים פרועות ושיער דומע, וכשהגעתי למיטה שלי ישנתי בלי להתעורר. רק איתו זה קשה לי, עם עצמי אני כבר בסדר. 

יש לי ספה חדשה שאפשר לשים עליה רגליים בלי לשקוע לקפיצים ישנים והרגלים רעים.