תשאירי לי מקום לחבק אותך

ומה נשמט שוב מבין ידי. אם הייתי לוקחת את סדנת הכתיבה ההיא שדוחפים לכל תלמידי המחלקה אולי הייתי כותבת על זה שיר. על דברים שנשמטים מבין הידיים, והייתי מונה את הדברים הממשיים: מערוך בשעת האפייה, מכשיר סלולרי בין ההשתנה לניגוב, כרטיס האשראי בדיוק כשהמוכרת מבקשת להעביר במסופון. לא לקחתי את סדנת הכתיבה כי בחרתי להשקיע את זמני ואפי במילים של האחרים שכבר סיכמו את זה יפה, ובכל ההיסטוריה הזאת שיום אחד אשכח. נשכח. תישאר רק פסקה אפרורית בין בניין אחד לשני. 

לא כתבתי את מה שרציתי אבל זה לא ממש משנה. בכל מקרה אני צריכה להתקלח.