לפני 6 שנים. 13 בפברואר 2018 בשעה 19:17
איך את אמורה לדעת שעברת את נקודת האל-חזור? שמרגע זה ואילך כל בחור שיגע בך את תרעדי וכל זין שתראי יגרום לך לבכות?
אני נואשת לחום ואהבה ומפחדת מזה פחד מוות.
תשאירי לי מקום לחבק אותך
בחלום
מד ו י ק
-
מההתחלה וברצף. אחר כך תחליטי מה שתחליטי.
אם יוצאים מנקודת הנחה שאין בורא לעולם. זה אומר שאין מכוון. אם אין מי שמכוון, בהכרח הכל חייב להתנהל באקראיות. בפועל היקום לא מתנהל באקראיות ולכן נקודת ההנחה ממנה יצאנו, אינה נכונה. יש בורא לעולם.
לא צריך את הבורא כי יש את חוקי הטבע? צריך. כי מי קבע את החוקים? הבורא. זה כמו אדם שנכנס למפעל המנוהל כולו אוטומטית על ידי מחשב מרכזי המנהל את כל הפעולות הנדרשות. והאדם הזה חושב שהמפעל הזה לא תוכנן ומנוהל על ידי בני אדם. עובדה שהכל פועל אוטומטית. אבל יש מהנדס שתיכנן את המפעל ויש מתכנת שתכנת את המחשב ויש מנהל מפעל שמשגיח שהכל מתנהל כשורה וכשיש תקלה או חריגה הוא מטפל בבעיה.
אז עכשיו את יודעת שיש בורא לעולם. אבל מנין לך שהוא טוב ומיטיב?
יש טוב ורע. הרע זה החיסרון. כשחסר לאדם משהו, נהיה לו רע. כשהאדם ממלא את החיסרון שלו נהיה לו טוב. האדם חש בעונג במהלך הזמן בו הוא מצפה למילוי שאמור להגיע ובמהלך המילוי עצמו. עם תום המילוי, העונג נעלם.
הבורא הוא אינסופי וכל יכול. אין בו שום חיסרון, לכן אין בו שום רע.
הבורא לא רע אליך. רק מי שחסר לו משהו, יכול להיות רע אליך. כשהבוס לא משלם לך משכורת בזמן כי חסר לו, זה עושה לך רע. כשמישהו גונב ממך את הארנק שלך כי חסר לו, זה עושה לך רע. אבל לבורא עולם לא חסר כלום, לכן אין סיבה שהוא יעשה לך רע. אז מהיכן מגיע הרע?
הבורא הוא כל יכול ואינסופי. הוא טוב ומיטיב. הוא רצה להיטיב ולכן ברא נבראים כדי להיטיב להם. מהי אותה הטבה? הרגשת הבורא. את יכולה לחפש סירטונים ביוטיוב. יש הרבה סירטונים גם בעברית וגם באנגלית, של אנשים שחוו מוות קליני. בהרבה עדויות כאלה, אפשר לשמוע שאנשים מספרים על אור עצום שהם היו בתוכו. אור עצום מאוד שמצד אחד מאוד מאוד עוצמתי וחזק אבל מצד שני לא מסנוור. וכשהם היו בתוך האור הזה הם לא הרגישו פחד או רע, אלא הם הרגישו אושר עצום ושמחה. הרגשה של חיבוק. חלקם מדווחים שלא היה בהם שום רצון לחזור חזרה לגוף שלהם, כי היה להם כל כך טוב בתוך האור הזה. אני זוכר מישהי שסיפרה ששם מחוץ לגוף, היא הרגישה שזה אמיתי ואילו לאחר שחזרה אל הגוף שלה, היא הרגישה שכאן בעולם הזה, זה כמו לחיות בחלום. אבל עוצמת האור של הבורא שהאדם יכול לחוות, היא משתנה. משתנה בהתאם ליכולת שלו לקבל. הבורא משפיע שפע אינסופי, אבל אם הכלי שלך קטן, את תחווי מעט ואילו אדם עם כלי גדול, הוא חווה את הבורא בעוצמה הרבה יותר חזקה.
כתוב "יוצר אור ובורא חושך". מה ההבדל בין יוצר לבורא? יוצר זה יש מיש. בורא זה יש מאין. האור זה השפע האלוקי, זה משהו שקיים ובהקבלה, זו הנשמה שבאדם שהיא חלק אלוקה ממעל. החושך, זה הרצון לקבל. זה משהו שאין בבורא ולכן הבורא ברא את החושך יש מאין. ובהקבלה זה הגוף המסמל את הרצון לקבל.
אלו שני כוחות שיש באדם. הרצון להשפיע והרצון לקבל.
כח הרצון להשפיע מגיע מהנשמה וכח הרצון לקבל מגיע מהגוף שהוא הכלי שברא הבורא על מנת שיהיה מה שיוכל לקבל לתוכו את ההשפעה האלוקית.
כמה טוב יכול הבורא להשפיע? אינסוף טוב. לכן הוא ברא את הכלי עם רצון לקבל אינסופי.
האדם נמצא בעולם הזה כדי לתקן. למה? זה כשלעצמו סיפור ארוך לפעם אחרת, אם תחליטי שכל השאר הגיוני בעיניך ואת רוצה להבין יותר.
אז האדם נמצא בעולם הזה כדי לתקן. הוא חי כאן עם רצון לקבל אינסופי ואילו העולם הזה הוא סופי. לכן גם אם האדם יבלע את כל העולם כולו, הוא עדיין ירגיש חיסרון. מה תפקידו של האדם כאן? לצמצם את הרצון לקבל. לכבוש אותו. ולהידמות לבורא ולהשפיע כמו הבורא. לתת.
כמה שהאדם ינסה בעולם הזה למלא את הרעב שלו ולספק את הרצון לקבל שלו, הוא לעולם לא יצליח. רק הבורא יכול לספק את המילוי המלא והמושלם לרצון לקבל שלו.
כשהאדם מתנהל בצורה לא נכונה בעולם הזה ומנסה למלא את החיסרון שלו על ידי לקיחה מהעולם הזה, אז הוא לוקח ממישהו אחר. וכך הוא גורם רע למישהו אחר.
כלומר, הרע אינו מגיע מהבורא שהוא טוב ומיטיב. הרע מגיע מבני אדם אחרים הפועלים בעולם הזה בצורה לא נכונה.
"אבל יש אסונות טבע ומחלות. אתה לא יכול להאשים בני אדם אחרים בכל הרע שיש בעולם. הרי ברור שהרע הזה מגיע מהבורא!"
לכאורה, זה נכון. אבל האדם אינו חי בואקום. "בצלם אלוקים ברא את האדם", לא במובן שלאלוקים, חלילה, יש גם ידיים ורגליים. במובן שאלוקים נתן לאדם את הכח להרוס ולבנות. האדם בכח המעשים והדיבור שלו יכול להשפיע על הטבע. יש השפעה הדדית בין העולמות הרוחניים לעולם החומר. כשהאדם מתגבר על הרצון לקבל, הוא מגביר את השפע האלוקי הזורם לעולם ומביא בכך ברכה לעולם. וכשהאדם משתמש ברצון לקבל שלו, הוא פוגם בצינור של השפע וזה מביא אסונות על העולם. כשאדם חולה, זה נובע מהפגימה שלו בצינור השפע האישי שלו המגיע מהבורא. כשהאדם חולה, זה לא כי הבורא עשה לו רע. זה תוצאה של מעשיו הרעים של האדם. עבירה יוצרת מלאך רע שפוגע באדם. מצווה יוצרת מלאך טוב, השומרת על האדם.
כשהאדם קופץ מקומה 100 מתרסק ומת, זה לא כי הבורא העניש אותו, אלא כי זה חוק טבע. אבל כשם שהבורא חוקק את חוקי הטבע של העולם החומרי, הבורא גם חוקק חוקים בעולמות הרוחניים. לכן כשאדם עושה פעולה הפוגמת בעולם הרוחני שלו וזה משליך על העולם החומרי שלו, זה לא עונש מהבורא. האדם עצמו אשם בתוצאה.
מאלוקים מגיע רק טוב והשפעה. כשאנו מקלקלים, אנו פוגמים בצינור השפע. ההשפעה של הבורא אינה פוסקת לעולם. זה הצינור שנפגם ולכן לא מעביר את השפע כראוי.
עכשיו את אמורה להבין מדוע את לא יכולה לומר שאלוקים רע אליך.
ואגב, אם תגידי ואולי בצדק "אבל לא עשיתי שום דבר רע שיצדיק את מה שעברתי!"
אז זה בדיוק מה שאיוב טען. בצדק.
אבל את לא יודעת ולא זוכרת מה עשית בגילגול הקודם שלך.
אם יוצאים מנקודת הנחה שאין בורא לעולם. זה אומר שאין מכוון. אם אין מי שמכוון, בהכרח הכל חייב להתנהל באקראיות. בפועל היקום לא מתנהל באקראיות ולכן נקודת ההנחה ממנה יצאנו, אינה נכונה. יש בורא לעולם.
לא צריך את הבורא כי יש את חוקי הטבע? צריך. כי מי קבע את החוקים? הבורא. זה כמו אדם שנכנס למפעל המנוהל כולו אוטומטית על ידי מחשב מרכזי המנהל את כל הפעולות הנדרשות. והאדם הזה חושב שהמפעל הזה לא תוכנן ומנוהל על ידי בני אדם. עובדה שהכל פועל אוטומטית. אבל יש מהנדס שתיכנן את המפעל ויש מתכנת שתכנת את המחשב ויש מנהל מפעל שמשגיח שהכל מתנהל כשורה וכשיש תקלה או חריגה הוא מטפל בבעיה.
אז עכשיו את יודעת שיש בורא לעולם. אבל מנין לך שהוא טוב ומיטיב?
יש טוב ורע. הרע זה החיסרון. כשחסר לאדם משהו, נהיה לו רע. כשהאדם ממלא את החיסרון שלו נהיה לו טוב. האדם חש בעונג במהלך הזמן בו הוא מצפה למילוי שאמור להגיע ובמהלך המילוי עצמו. עם תום המילוי, העונג נעלם.
הבורא הוא אינסופי וכל יכול. אין בו שום חיסרון, לכן אין בו שום רע.
הבורא לא רע אליך. רק מי שחסר לו משהו, יכול להיות רע אליך. כשהבוס לא משלם לך משכורת בזמן כי חסר לו, זה עושה לך רע. כשמישהו גונב ממך את הארנק שלך כי חסר לו, זה עושה לך רע. אבל לבורא עולם לא חסר כלום, לכן אין סיבה שהוא יעשה לך רע. אז מהיכן מגיע הרע?
הבורא הוא כל יכול ואינסופי. הוא טוב ומיטיב. הוא רצה להיטיב ולכן ברא נבראים כדי להיטיב להם. מהי אותה הטבה? הרגשת הבורא. את יכולה לחפש סירטונים ביוטיוב. יש הרבה סירטונים גם בעברית וגם באנגלית, של אנשים שחוו מוות קליני. בהרבה עדויות כאלה, אפשר לשמוע שאנשים מספרים על אור עצום שהם היו בתוכו. אור עצום מאוד שמצד אחד מאוד מאוד עוצמתי וחזק אבל מצד שני לא מסנוור. וכשהם היו בתוך האור הזה הם לא הרגישו פחד או רע, אלא הם הרגישו אושר עצום ושמחה. הרגשה של חיבוק. חלקם מדווחים שלא היה בהם שום רצון לחזור חזרה לגוף שלהם, כי היה להם כל כך טוב בתוך האור הזה. אני זוכר מישהי שסיפרה ששם מחוץ לגוף, היא הרגישה שזה אמיתי ואילו לאחר שחזרה אל הגוף שלה, היא הרגישה שכאן בעולם הזה, זה כמו לחיות בחלום. אבל עוצמת האור של הבורא שהאדם יכול לחוות, היא משתנה. משתנה בהתאם ליכולת שלו לקבל. הבורא משפיע שפע אינסופי, אבל אם הכלי שלך קטן, את תחווי מעט ואילו אדם עם כלי גדול, הוא חווה את הבורא בעוצמה הרבה יותר חזקה.
כתוב "יוצר אור ובורא חושך". מה ההבדל בין יוצר לבורא? יוצר זה יש מיש. בורא זה יש מאין. האור זה השפע האלוקי, זה משהו שקיים ובהקבלה, זו הנשמה שבאדם שהיא חלק אלוקה ממעל. החושך, זה הרצון לקבל. זה משהו שאין בבורא ולכן הבורא ברא את החושך יש מאין. ובהקבלה זה הגוף המסמל את הרצון לקבל.
אלו שני כוחות שיש באדם. הרצון להשפיע והרצון לקבל.
כח הרצון להשפיע מגיע מהנשמה וכח הרצון לקבל מגיע מהגוף שהוא הכלי שברא הבורא על מנת שיהיה מה שיוכל לקבל לתוכו את ההשפעה האלוקית.
כמה טוב יכול הבורא להשפיע? אינסוף טוב. לכן הוא ברא את הכלי עם רצון לקבל אינסופי.
האדם נמצא בעולם הזה כדי לתקן. למה? זה כשלעצמו סיפור ארוך לפעם אחרת, אם תחליטי שכל השאר הגיוני בעיניך ואת רוצה להבין יותר.
אז האדם נמצא בעולם הזה כדי לתקן. הוא חי כאן עם רצון לקבל אינסופי ואילו העולם הזה הוא סופי. לכן גם אם האדם יבלע את כל העולם כולו, הוא עדיין ירגיש חיסרון. מה תפקידו של האדם כאן? לצמצם את הרצון לקבל. לכבוש אותו. ולהידמות לבורא ולהשפיע כמו הבורא. לתת.
כמה שהאדם ינסה בעולם הזה למלא את הרעב שלו ולספק את הרצון לקבל שלו, הוא לעולם לא יצליח. רק הבורא יכול לספק את המילוי המלא והמושלם לרצון לקבל שלו.
כשהאדם מתנהל בצורה לא נכונה בעולם הזה ומנסה למלא את החיסרון שלו על ידי לקיחה מהעולם הזה, אז הוא לוקח ממישהו אחר. וכך הוא גורם רע למישהו אחר.
כלומר, הרע אינו מגיע מהבורא שהוא טוב ומיטיב. הרע מגיע מבני אדם אחרים הפועלים בעולם הזה בצורה לא נכונה.
"אבל יש אסונות טבע ומחלות. אתה לא יכול להאשים בני אדם אחרים בכל הרע שיש בעולם. הרי ברור שהרע הזה מגיע מהבורא!"
לכאורה, זה נכון. אבל האדם אינו חי בואקום. "בצלם אלוקים ברא את האדם", לא במובן שלאלוקים, חלילה, יש גם ידיים ורגליים. במובן שאלוקים נתן לאדם את הכח להרוס ולבנות. האדם בכח המעשים והדיבור שלו יכול להשפיע על הטבע. יש השפעה הדדית בין העולמות הרוחניים לעולם החומר. כשהאדם מתגבר על הרצון לקבל, הוא מגביר את השפע האלוקי הזורם לעולם ומביא בכך ברכה לעולם. וכשהאדם משתמש ברצון לקבל שלו, הוא פוגם בצינור של השפע וזה מביא אסונות על העולם. כשאדם חולה, זה נובע מהפגימה שלו בצינור השפע האישי שלו המגיע מהבורא. כשהאדם חולה, זה לא כי הבורא עשה לו רע. זה תוצאה של מעשיו הרעים של האדם. עבירה יוצרת מלאך רע שפוגע באדם. מצווה יוצרת מלאך טוב, השומרת על האדם.
כשהאדם קופץ מקומה 100 מתרסק ומת, זה לא כי הבורא העניש אותו, אלא כי זה חוק טבע. אבל כשם שהבורא חוקק את חוקי הטבע של העולם החומרי, הבורא גם חוקק חוקים בעולמות הרוחניים. לכן כשאדם עושה פעולה הפוגמת בעולם הרוחני שלו וזה משליך על העולם החומרי שלו, זה לא עונש מהבורא. האדם עצמו אשם בתוצאה.
מאלוקים מגיע רק טוב והשפעה. כשאנו מקלקלים, אנו פוגמים בצינור השפע. ההשפעה של הבורא אינה פוסקת לעולם. זה הצינור שנפגם ולכן לא מעביר את השפע כראוי.
עכשיו את אמורה להבין מדוע את לא יכולה לומר שאלוקים רע אליך.
ואגב, אם תגידי ואולי בצדק "אבל לא עשיתי שום דבר רע שיצדיק את מה שעברתי!"
אז זה בדיוק מה שאיוב טען. בצדק.
אבל את לא יודעת ולא זוכרת מה עשית בגילגול הקודם שלך.
לפני 6 שנים