תשאירי לי מקום לחבק אותך

ושוב, זה רק אתה ואני. הזמן שעובר ממלא את החלל שבתוכי בדברים שהם לא אתה ובמרכז הלב שלי עוד נותר רִיק שלם רק בשבילך, עם הנוכחות שלך שממלאת אותו באופן מושלם (ולפעמים אפילו זולגת לצדדים). אני מרגישה מזוככת ומטוהרת בזמן שאני מחבקת את העצב והכאב, שתמיד מגיעים יד ביד איתך- מחוייך ומלטף. ומרגיע.

(לרגע קטן וחטוף הכנסתי עוד מישהו להרמוניה הקטנה שלנו. וכשהוא עזב התרחבת בדיוק כדי למלא את מה שגם הוא הותיר. אדום ומגורה)

(כל המילים לא מספיקות לתאר געגוע כזה, שבוער בכל העצמות ומעיר אותי בלילה ומטלטל אותי בבכי חרישי בזמן שכולם ישנים)

--

"נעמת לי מאוד, וגם הכאבת לי מאוד. לא ידעתי בחיי נועם וכאב כאלה, ומעורבבים כל כך" (שתהי לי הסכין, דוד גרוסמן)

(אבל כמו כאב רפאים, הכרית לפעמים עוד חמה)