לפני 6 שנים. 4 בנובמבר 2018 בשעה 15:14
שתי מנות חמות ב15.90. איזו גנבה. מחר אני בטח אקנה אותן שוב, בתוספת של בקבוק קולה ודחייה עצמית. האוטובוס שלי תמיד מאחר ואני תמיד עוצרת לקנות לי שטויות. כאילו שזה פותר משהו, כאילו שזה פותר אותי. יש ימים שאני מרגישה כמו האוזניות הלבנות האלו שמסתבכות בתוך עצמן לא משנה כמה גילגלת אותן יפה והנחת בקופסא מיועדת. אני קמה בבוקר מאורגנת ויעילה (יש לי עגילים חדשים וטבעת ישנה) ועד שאני מגיעה למשרד אני הפוכה לגמרי. מבפנים ומבחוץ והחוץ הוא פנים והפנים הוא חוץ. ואני אני. אם הייתי אחרת אז לא הייתי מתעוררת באמצע הלילה ונזכרת. אולי רק טיפה. אולי כמעט ולא. כשאני אומרת לפסיכיאטרית שלי שהכל בסדר ומספרת לה בראשי פרקים על הכל, היא מסתכלת אומרת שזה נשמע כאילו כלום לא בסדר. ואני מחייכת ומתאפקת מתאפקת מתאפקת ואם לא אבכה עכשיו זה כאילו באמת הכל בשליטה.