לפני 6 שנים. 6 בנובמבר 2018 בשעה 16:25
אני אשכב עם כל מי שרק ינסה. מרגע שהתחלתי אני לא מסוגלת להפסיק והכל צונח למטה כמו רכבת הרים שירדה מהפסים. אני ירדתי מהפסים. אני ירדתי. אני. לא רוצה את כל זה ונמאס לי להיכנס למיטה בשש וחצי בערב ולהיחנק מדמעות עד שארדם. כל יום אותו הדבר ואני אף פעם לא מחזיקה יותר משעה וחצי. לעזאזל. אם רק הייתי אחרת. הצילו. פעם הייתי רואה יופי במצב שלי, בשינוי המהיר הזה. הייתי מסתכלת על עצמי מוקסמת ומרותקת מכל הבפנוכו שלי. אני כבר עייפה מהכל. אני לא מתחרטת, אבל איכשהו תמיד תוך כדי הכל מדהים ואחר כך קשה יותר. כמו גיהנום בתוך הראש שלי. כמה מחשבות מבולבלות וכמה כאב שלא מפסיק. די.
