החורף עדיין מתמהמה. בבקרים אני מכבה את החימום ופותחת את כל התריסים והחלונות, גם את ההוא שפונה ישר אל תוך המטבח של השכנים ממול. אני מתלבשת בבגדים רחבים וקלים ושוכחת שלפעמים מותר גם אחרת.
--
אתמול ישבתי על ספסל אבן ביער ירושלים וקילפתי תפוזים וקלמנטינות והיה לי קר בחוץ וקר בפנים ולפעמים אני שוכחת שכדי לנשום חייבת לשחרר קצת. כשהייתי ילדה הייתי הולכת לישון כל לילה עם דיסק של הכבש השישה עשר ותמיד הייתי נרדמת כשיהונתן גפן סיפר שאבא שלו יושב וכותב שירים, והיום אני שוב מתנחמת בקולות של יהודית וגידי ואם ככה מרגישה רגרסיה, זה כנראה לא כל כך נורא.
--
ועכשיו אני במשרד. קטפתי מהגינה מאחור ערימה של עלי נענע, ואני שותה את התה שלי עם בוץ מתחת לאצבעות ועוגייה של ריבה. כמו השקט שלפני הכל. אני נמנעת מרחובות מסויימים בעיר הזאת, לובשת רק מה שנוח, לא נוגעת בעצמי. עם השלווה הזאת אני יכולה לצוף מעל הגלים עד שפתאום אשכח לשים לב ואצטרך ללמוד שוב איך נושמים מתחת למים.
--
(אחר כך נרקוד ונעלה אלי הבית.)
--
--
(ועוד תוספת אחרונה:)
לפעמים אני חושבת שכל כך טוב לי ככה שאני אפילו לא מצליחה להיזכר איך זה מרגיש כשנורמלי.
--
