השבוע, שהייתי במרכז שוסטר,
כתבתי על כך גם פוסט לגבי המתקנים לכלבים בכניסה לשופר-סל,
היה לי "מפגש" מעניין.
בין פגישה לפגישה נוצר לי חלון של כחצי שעה,
ובמתחם יש בנק טפחות (כמדומני),
וכיוון שאני נמצא בעיצומה של עסקת נדל"ן מורכבת,
אמרתי, אולי נכנס לבנק נשמע מה התנאים שלהם לנטילת משכנתא.
נכנס לבנק, השומר (רוסי, לדעתי בן גילי, נעים הליכות...שעוד נחזור אליו בהמשך) בודק לי חום,
שואל לאן פעמיי,
אני מסביר לו,
הוא מורה לי על פקידה ממול שזה תחום התמחותה,
נראית אחת המחזיקה מעצמה, והבחנתי לא "איכזבה", לצערי.
השומר הנחמד הזה הולך לברר עימה אם תוכל לקבלני,
הגברת מטפלת כעת בלקוחה,
הוא מסביר לה, אני מרחוק,
היא בוחנת אותי,
אך אני שומע אותה מדברת עמו: "הוא לא קבע תור, לא יכולה לקבלו, שיקבע תור במענה הטלפוני...", נחמדה אש,
הוא חוזר אלי, ארשת אכזבה בפניו, מסביר לי,
אני (חש פגוע)...חושב לעצמי...גברת אני כבר כאן...לא נראה שיש לך לחץ בעבודה, מה הסיפור שלך ?,
ולו אני מודה..."אתה איש טוב, ראיתי שניסית לסייע לה, היא לא ממש בעניין...חבל"...
ואני יוצא משם, כן, קצת בבושת פנים.
השומר הנחמד לא מרפה,
באמצע צעידתי חזרה לבת הקפה הוא נוגע בכתפי: "אדון, קח את כרטיס הביקור שלה, נסה לתאם",
אני מחייך אליו חיוך טוב: "אתה אדם מקסים, אבל אני לא עושה עסקים עם מי שלא נחמד כלפי...ממילא אני משלם, אז אשלם למי שרוצה בי...",
הוא מחייך בהבנה.
אך זה עוד לא הסתיים...
לאחר שסיימתי פגישתי השניה,
שמתי פעמיי לשופר-סל, רציתי לקנות דבר מה,
שאני יוצא משם,
הא בדיוק נכנסת, אכן אישה נאה, מטופפת על נעלי עקב,
הוא רואה אותי: "אדון, הגברת בדיוק נכנסה כעת לשופר, תחכה לה אולי תקבל אותך",
אני משיב לו בחיוך: "כן, אני חושב שראיתי אותה...אבל כעת קונה לעצמה אוכל בטח תרצה לאכול ושוב תדחה אותי...הבנתי שהיא לא ממש רוצה לטפל בי",
הוא מחייך ואומר: "איפה שיש כסף...אין אגו"...
שומר בבנק, אדם נחמד, מהאנשים השקופים,
אך הוא שם לי מראה מול הפנים...
במשפט אחד הוא תמצת את חיי...
אני מונע הרבה מאגו.
בחיים, בעבודה, בעסקים,
כן גם ביחסי שליטה (שחוויתי),
אני ממש לא סמרטוט, גם כנשלט אני חייב לחוש רצוי...
בגלל השריטה העמוקה בנפש שלי,
בגלל שלא קיבלתי (כנראה מספיק) אהבה מהוריי,
אני כל הזמן מחפש זאת בחוץ,
אהבה, הערכה,
ואז...האגו עובד שעות נוספות...
