זה יתכן ? זה אפשרי ?

נגמר לי המנוי...קורונה וזה...אז מצטמצם☺

לקחתי את עצמי ואת הרכב,

נסעתי קצת לצפון,

נהיגה לפריקת מתחים,

נוהג, חושב, עאלק מנקה הראש,

אך הוא מיד מתמלא,

חוזר הביתה,

היא נמה את שנתה,

יושב במטבח, לוגם קפה,

היא קמה - "מתי חזרת, לא הלכת לנוח ?",

עונה - "לא רציתי להעירך",

היא - "נו, באמת...",

אני - "הכי אמיתי...מגיע לך...".

חבל שהיא לא חושבת כך...

אני משלם כ"כ הרבה לקופ"ח,

ואז, כאשר צריך לקבל חיסון,

אני עוד צריך ל...

אין בושה... 

אני מתנצל - מתנצל - מתנצל,

נסוע לי לתומי לפגישה חשובה,

ורואה אותה תקועה עם רכבה,

עצרתי בצד,

מברר אם זקוקה לעזרה,

היא מחייכת בהקלה,

ואומרת שהיא ממש מאחרת לפגישה,

והיא כבר הזמינה הגרר,

אבל חייבת לחכות להגעתו,

שכמובן בימים אלו...מתעכבת.

ואני, נזכר (ונזקר),

שאז, שגבירתי נתקעה עם רכבה,

הגעתי,

הזמנתי לה מונית,

ונותרתי לחכות עד שהגרר הגיע,

וכמובן ליוויתי את רכבה עד למוסך...

הייתי כה גאה לשמשה, גם באופן הזה,

וכן, היא גם העריכה זאת מאוד...

אז מתנצל שלא יכולתי היום לנהוג כמו אז,

ראשית, היא לא גבירתי,

שנית, מיהרתי מאוד לפגישתי.

הרצון העז אצלי לעזור-לסייע-לפנק-לשרת תמיד קיים....  

יום חורפי ראשון,

לא עושה לי טוב,

אפרורי, גשום,

בקיצור...דכאון.

ברגעים כאלו המחשבות נודדות,

תופסות מקום של המחשבות הטובות,

היום אפילו שרצו בשירותיי,

לא הצליחו להרים תחושותי,

באסה...

המקום הכי נמוך,

העליבות הכי גדולה,

המחשבות יוצרות מציאות מדומה,

ו...זיקפה במחשבה..

מצד אחד בואו של הגשם יביא לטיהור האויר(ה),

מצד שני, לא אחזה בכפות רגלים ענוגות, בבהונות מטופחות,

מצד שלישי, יש מה להתרגש ממגפיים גבוהות, מחודדות עקב...

חייב למצוא את הטוב...

הולך להבריק מגפי אשתי...

מחשבות בעקבות שיחת טלפון עם לקוחה "רעה"...

אני כה מגורה מדיבור מתנשא (לא של כל אחת, כמובן),

אך אני כה נלחם בזה,

אני זקוק למישהי שתכניעני,

אך נלחם בזה,

כי זה כה מבזה.

אלו המחשבות שצצות לי,

כל העת,

לא מרפות,

אך כה מושכות...

כן, גם התנוחה הזו,

מחרמנת אותי...ברמות...

בין אם היא מסתכלת בעיני,

שאני על 4 מולה,

ובין אם תורה לי לשים פרצופי תחת ישבנה...

בוקר של שלישי, פעמיים כי-טוב,

המגיע אחרי לילה לבן,

מחשבות,

תחושות,

למה קורה מה שקורה ?

למה לא קורה מה שמצפה ?

אבל,

חייב לשים המסיכות,

לחייך לכל הבריות,

לפתור לאחרים את הבעיות,

ומי יפתור לי ?

אני מגיע למגדל בו מצוי משרדי,

עולה במעלית,

יוצא ממנה,

ואז רואה אותה מולי,

היא בטלפון,

נשמע שהיא כועסת, שלא לומר רותחת על האיש עמו היא מנהלת את השיחה,

אי אפשר לפספס זאת,

היא מרימה עליו קולה - "תקשיב, לי, ותקשיב לי טוב, זה פעם אחרונה שאתה עושה את זה הבנת ?!",

למי היא דיברה כך ? חבר ? בעל ? נשלט ? (סוטה שכמותי),

לצערי, לא יכולתי לעמוד להקשיב,

או אולי אפילו לנסות לפייסה,

הייתי צריך להיכנס למשרדי,

אבל היא הצליחה להרים את זקפתי...

איזה טון,

איזו אסרטיביות,

איזו אינטונציה,

איזו קשיחות,

כולי רטוב,

וכעת צריך לשדר רצינות....

כה קשה להיות אני...אם רק הייתי יודע מי אני ???

אני כ"כ מקנא באנשים היודעים לבטא עצמם,

ברור שאני יודע לבטא עצמי מעולה,

הן בדיבור והן בכתיבה,

אבל לא בתחום בו "עסקינן",

אני לא יכול לבקש,

שלא לומר להתחנן,

מקנא באלו שמסוגלים לכך,

לבקש להישלט,

לבקש להיות מושפלים,

זה כ"כ נוגד את ההיגיון.

אני בעיני רוחי,

מדמיין שאותה גבירה,

תדע,

תזהה,

תחוש...

אהה, אני באמת פנטזיונר...

שם מסיכה נפשית ואמיתית ויוצא ליומי,

להראות במיטבי

אפילו היום,

שאני נראה הפוך ממה שאני חש,

או רוצה לחוש.

אני מתנהג ונראה כשולט ברמה,

אך רוצה לחוש ההיפך בדיוק.

הבעיה, באתר הזה אני שקוף,

תיבת ההודעות שלי נותרת מיותמת,

ולא, איני מלין,

כנראה שאיני לרמה המצופה כאן.

ולכן,

כאשר קיבלתי היום בצהריים אדומה,

ממש התרגשתי,

ומה היה נוסח ההודעה ?

איך ידידי ? איך ?

ממני אתה מבקש עזרה למצוא מלכה ?

זה מה שהצלחת להבין מהבלוג שלי ?

בעולם האמיתי יכול לעזור, כאן אני חסר יכולת וחסר תועלת...

מה יהיה איתי ? מה ?