אתמול הגיעו למשרדי זוג,
בגיל של הוריי,
שמעו המלצות עלי ו...הגיעו.
זוג מכובד ביותר,
הוא היה בעל תפקיד בכיר,
אחד האנשים החזקים במדינה,
עשה "לביתו" והרבה מאוד...,
מאוד הפתיע אותי,
שדווקא הוא, מחובר לשועי עולם,
בחר להגיע דווקא אלי...
התחלנו לדבר, לברר הענין שבגינו הגיעו,
ומפה לשם,
נפתחו בפניי,
סיפרו לי את כל סיפור חייהם,
הבעיות, הקשיים...,
דברים שממש אינם קשורים לנושא בגינו התכנסנו.
חשתי שהם פשוט היו צריכים אוזן קשובה,
ואני, כתמיד, אמפטי לסובבים אותי,
דבר הגורם לאנשים להיפתח מולי...
שומע, מקשיב, מגיב ואף מנסה לסייע.
חשתי שאני "עובר מסך" מבחינתם,
ובערב אף שלחו לי מייל,
שבו הודו לי, ומאוד פירגנו והחמיאו...
אז מצד אחד זה מאוד מחמיא ומעצים,
מצד שני, הם הכירו רק את העטיפה שלי,
אני כמו בצל,
יש לי כ"כ הרבה שכבות,
ואני כ"כ לא ממהר להשילן,
לא שהן מעניינות את האחרים...
באסה שבאים אליך, מרגישים שיכולים להיפתח,
ואתה, אין לך למי...
מתבייש בעצמי...
נצא לסידורי שישי...