קולגה קפצה אלי לביקור לא מתוכנן,
יושבים, מדברים,
ואני צריך לזוז,
אני מסביר לה,
ואז היא שואלת: "לאן אתה הולך ?",
תוהה...וואא...אשתי לא שואלת אותי..
משיב: "לפגישה מחוץ למשרד",,
היא: "כן, זה הבנתי, אבל לאן ?",
אני: "לכיוון עתידים",
היא: "אוקי, אז תקפיץ אותי לתחנת הרכבת בגני התערוכה",
אני: "אבל,....",
היא קוטעת אותי: "אין אבל...", ומחייכת...
יורדים לחניון,
כתמיד, פותח לה הדלת,
היא: "וואא, איזה ג'נטלמן",,
אני מחייך במבוכה...ומשיב: "זה בייסיק",
היא: "ללא ספק !",
לוקח אותה לתחנה,
הגענו רבע שעה לפני הרכבת,
אני כבר ממהר לפגישה שלי,
היא מבחינה,
ואומרת לי: "תקשיב, אני יוצאת שניה לקנות שתיה, אתה ממתין לי פה, ברור ?",
היא מחייכת אך מאוד רצינית,
אני, מנסה עוד להתנגד,
היא ממשיכה: "אחרת אתה הולך להביא לי השתיה...- חכה לי פה !",
נו, יש לי ברירה ????
אני כ"כ מגורה מהדיבור שלה...
העניבה על צווארי,
ואני חש את הקולר...
נזכר ונזקר בימי כנהג...שלה...
האם זיהתה אותי ?