זה יתכן ? זה אפשרי ?

אין אדם שאינו אוהב מחמאות,

אין אדם שאינו זקוק למילה טובה,

אין אדם שלא זקוק לאהבה,

כבר כתבתי על כך לא אחת שהייתי (כנראה) ילד "מיוחד",

והוריי לא ממש העניקו לי מכל הטוב הזה,

במצב שכזה,

אמנם גדלתי, צמחתי, התפתחתי,

אבל משהו בי נותר חלול,

משהו בי לא התמלא,

ולכן, הבור הגדול המצוי בי,

המשפיע על כל אורחות חיי.

כל מחמאה, כל גילוי הערכה, כל פירגון,

ממלא את ליבי מצד אחד,

אך הוא לא מספיק,

ואני גם ספקן לגביו,

איך זה יתכן ?

אני מוכשר ? אני מוצלח ? אני טוב מראה ?

הרי האנשים שאמורים להיות הכי מפרגנים - ההורים שלי,

אולם לא אמרו לי קמצוץ מהמחמאות הללו,

ולא שלא נתתי להם הזדמנויות ואפשרויות,

אפשר לומר שאני מחונך, אדם טוב, משכיל, שמעתי בקולם ולמדתי כמה תארים,

יש אומרים שאני גם טוב מראה.

אבל, את הנעשה אין להשיב,

בעקרון, כבר מחלתי להם,

אבל אני - עדיין, עם הבור בלב.

מניתוח עצמי שעשיתי לעצמי,

כי לא יכולתי להיפתח אצל אף פסיכולוג,

כנראה שהחוסרים הללו, הביאוני על הלום,

הביאוני להיות "כזה"...

לצערי...