לפני 6 שנים. 10 במרץ 2018 בשעה 9:55
אני זוכר שהיא נכנסה לרכבי,
עם כפכפי אצבע,
התיישבה בכסאה, לידי,
הורידה כפכפיה,
הסתכלה עלי,
בקול סמכותי ציוותה עלי,
פתח את הפה, הוצא לשון,
אני כמובן מבצע זאת בו-במקום.
ואז היא הרימה את כף רגלה,
והעבירה אותה על לשוני,
כאילו היתה מחצלת לרגליה.
זה היה כה טבעי עבורה, עבורי.