זה יתכן ? זה אפשרי ?

כבן לניצולי שואה, היתה לי ילדות לא פשוטה, חוויתי הרבה שתיקות, דכאונות, חינוך קשה,

כן, שלווה גם במכות...בחגורה, במקל, סטירות.

אולי זה הביא אותו "להבין" שאהבה מלווה בכאב...פיזי..

לא חשתי אהוב על ידי הוריי, כבר התפייסתי עמם, מנסה להבין שגם להם לא היה קל,

אבל, וכאן האבל הגדול, לא חשתי אהבה מהוריי, ילד שלא חש אהוב, גודל ילד אחר,

גודל לאדם שלא חושב שניתן לאהוב אותו,

מוזר, כולם אוהבים אותי, כולם רוצים להיות בחברתי, 

אבל אני, לא אוהב עצמי,

איך אני יכול ? - שהרי הוריי "לא" אהבו אותי.

החוסר באהבה גרם לכך שכמובן היו לי גם קשיים עם בחורות, למזלי - הן התחילו עימי, אז וגם היום.

אבל אני, לא חשתי שאני ראוי להן, לאהבתן.

אז כן, אני "גבר פגום", וכנראה לא בכדי אני מגיע לכאן, בצד הנשלט...

והנה ראיתי כעת תכנית בטלויזיה, וראיתי סיפורים כמו שלי, של גברים שהיו ילדים לניצולי שואה,

וחוו מה שחוויתי ביחס של הוריי כלפיי,

והם, גם כן נותרו שרוטים, הם למשל בני 38 ו- 40 ולא התחתנו...

מה שכן, בדבר אחד יצאתי נורמלי - אמרתי לעצמי, לעולם לא עוד !

לעולם לא ארים יד על ילדיי, וכך נהגתי ונוהג...

אז אולי קצת נורמלי...