לפני 5 שנים. 27 ביוני 2018 בשעה 5:47
בקפיצת באנג'י,
בשיחרור הראשוני אתה נופל הכי רחוק,
אח"כ הפערים הולכים וקטנים, עד לעצירה.
חבל שאני לא כך בחיים,
אני לכאורה - נופל וקם, נופל וקם,
רק שהנפילות הן כל פעם צניחה חופשית,
והתקומה יותר ויותר נמוכה,
למה אני כה טיפש ? למה אין לי אפקט הלמידה ?
הופך שפוף, כפוף,
הלב נחמץ כל פעם מחדש,
והגב, נחרצים בו סימנים, כמו הצלפות שוט.
אני שונא עצמי על הצביעות שבי,
מחייך, מפרגן, מחמיא,
אבל כבוי בתוך עצמי.