לפני 5 שנים. 2 בנובמבר 2018 בשעה 6:46
אמש, שנטשתי מפגש חבריי,
כפי שתיארתי כאן,
נמשכתי למקום המיוחד,
לאותה חורשה,
שם היא עקדה אותי,
רציתי לחזור למקום המוכר,
עבור אחרים מנוכר,
אבל עבורי הוא היה בית/מלונה.
כאשר היא קשרה אותי לעץ ככלב,
ופסעה לאיטה, מותירה אותי שם.
סמכתי עליה בעיניים עצומות,
והיא כה נהנתה מיציר כפיה.
מבין שזה לא ישוב עוד לעולם,
זה הכאב,
כאב פנטום...