זה יתכן ? זה אפשרי ?

אני אמנם מעיד על עצמי כרגיש ורגשן (לעיתים, יתר על המידה),

אבל לעיתים יש דברים, מילים, מעשים, תכניות אשר מטלטלות אותי.

אחת מהן היתה אמש תכנית "עובדה" עם הראיון האחרון של יגאל בשן.

ראיתי ובכיתי, הוא תיאר בדיוק את אותם דברים שאני חוויתי,

מקום של חושך, אפלה, בור שחור,

שאף אחד לא מסוגל להבין אותך,

הכל נפלא, אתה בריא, אתה חיוני (עד גבול מסוים), אתה מחייך לכל העולם,

אבל בפנים - אתה כבוי.

רק מתי מעט, מי שרגיש, יכול לזהות זאת.

והוא תיאר בדיוק ההליך שאני חוויתי,

הדיכאון מביא לכאב פיזי,

הכאב מעמיק הדיכאון,

וזה יוצר מערבולת שקשה עד בלתי אפשרי לצאת ממנה, היא שואבת אותך למטה...

האמינו לי, איך התחברתי לדבריו שאמר, הפחד מניסיון ההתאבדות או שחלילה הוא לא יצליח,

ואכן, יגאל ניסה ולא הצליח, וזה עוד יותר מדכא,

אתה צריך לעמוד אח"כ מול יקיריך, מול משפחתך, מול חבריך,

ולהסביר להם, לראותם כואבים את כאבך...

הייתי רגעים לפני עשיית מעשה כמו יגאל,

היו ימים שחשבתי על הדרכים ה"יעילות",

דמיינתי את ההלוויה שלי, את השבעה...

חשבתי לעצמי, למה רק לאחר מותך אנשים מפרגנים לך,

למה רק אז הם עוצרים, חושבים, בוכים על לכתך...

וואא...זו היתה תוכנית מטלטלת.

בטוחני שהרוב לא יבינו על מה כתבתי בכלל...

זה מזלם...

תהיו רגישים ליקירכם, אל תתנו להם ליפול...

זה אובדן עצום...לשני הצדדים...