לפני 5 שנים. 14 בינואר 2019 בשעה 15:42
בהמשך לפוסט הקודם...
אז נסעתי לבית הגברת,
וכיוון שהבנתי שגם חולה וגם ללא עזרה,
התקשרתי אליה מהדרך וביררתי אם זקוקה לדבר מה מהסופר.
היא כה שמחה והופתעה,
וביקשה הדברים הסטנדרטיים : לחם, חלב, ביצים...
שמתי פעמי, בגשם, לסופר הקרוב,
רכשתי עבורה והבאתי לה.
היא כה שמחה, הודתה לי,
וכן, שוב פירגנה: אין עלי ואני מלך...
חייכתי..
לך תסביר לי מי ומה אני...
שרוט שאני, זה מילא את נפשי,
כן, דמיינתי עצמי כמשרתה, נער שליח שלה, עושה דברה, להנאתה...
שכן..הנאתה - מניעה אותי...
סוטה שכמותי...