זה יתכן ? זה אפשרי ?

איזה באסה זה שרוב האנשים נורמליים,

חושבים ומתלבטים בקשיי היום-יום,

עומדים בפקק,

טרודים בעבודה,

ואני...

מחשבותיי נודדות,

למחוזות רחוקים,

בלתי אפשריים,

שם אני מוסר את עצמי,

מבטל את אישיותי [ או שמא דווקא מביע אותה הכי טוב ],

נתון למרות הגבירה,

כלי לשירותה,

מצליח לרגשה,

וזו מהותי...

כן, מבין שזה כבר אינו אפשרי,

אבל,

עדיין חושב, הוזה, מדמיין,

אותי...שלה...