לפני 4 שנים. 30 באוגוסט 2019 בשעה 20:42
לא יודע למה,
אך תמיד אני מזדהה עם החלשים,
הדחויים בחברה,
והערב בחדדות,
בכתבה לקראת תחילת השנה,
לראות את הילדים הקטנים שחווים חרם.
מודה שדמעות עמדו בעיני,
כה ריחמתי עליהם,
איזה עולם אכזר.
אני עם כל ההכרה, ההערכה,
אפילו ההערצה שחש כלפיי,
אני גם חש בשולי החברה...
זה הגיוני ?
