זה יתכן ? זה אפשרי ?

יושב במשרדי, מנסה להתרכז,

כן, זה תמיד קשה עבורי :)

לפתע צלצול מהנייד,

עונה,

מצדו השני מכרה שלי,

שומע שהיא בסערת רגשות,

על סף בכי,

"אני בסביבה של משרדך, מבינה שאתה בטח עסוק, התוכל להקדיש לי כמה דקות מזמנך ?",

עונה באדיבות: "ברור, איזו שאלה ? תגיעי, מחכה לך...".

לא חולפות יותר מ- 10 דקות, היא מתייצבת במשרדי,

כהרגלה מתוקתקת מכף רגל ועד ראש.

מקדם אותה בחיבוק חם, נשיקה על לחיה,

מוביל אותה לחדר הישיבות,

ושואל: "מה למזוג לך ?",

עונה: "לא, אל תטרח",

לא מקשיב לה ומכין לשינו קפה מהביל, ומביא גם כמה עוגיות.

נכנס, מתיישב, מביט על פניה המיוסרות.

מחייך אליה: "אני מקשיב...",

ואז היא מספרת את קורותיה,

מתבונן בה במבט חם, מכיל, אמפטי,

היא נפתחת, קצת דומעת,

מספרת כי עוברת עליה תקופה מאתגרת, לחצים עם הבעל, קשיים בעבודה,

לפתע חשה איך הכל קורס עליה...,

אני מהרהר ביני לבין עצמי....אם אחשוף עצמי, בעיותיי, האם זה יסייע לה ?

מתבונן לתוך עיניה, מחזק אותה,

מסביר לה כמה היא לביאה, כמה כבר עברה, יכולה להיות גאה בעצמה, במי שהיא, במה שהשיגה,

היא מתחילה לחייך בזוית הפה,

חש שאני בכיוון...

היא מחייכת כבר..."תמשיך, תמשיך להרים לי...אתה כה טוב בזה",

אני מחייך אליה בחזרה, וחושב לעצמי,

איזה כייף לה, שיש לה אותי,

וכן, איזה כייף לי, שרוצים לשמוע בעצתי...

וקצת צובט לי בלב....אני לא ממש יכול להיחשף...חבל שלי אין את מי לשתף... 

ואולי אני מאלו שנועדו רק לתת...

היא יצאה מחויכת ומלאה באנרגיות חדשות..

בהמשך שלחה לי הודעה שאיזה כייף שאותי היא מכירה ואני עומד לצידה...זה שכרי...