לפני 4 שנים. 2 בנובמבר 2019 בשעה 17:01
אני מתבונן בדף הראשי במוסף "7 ימים",
קורא הכותרת ואני קופא :
"קיבלתי מכות מטורפות...
את מאמינה שזה מגיע לך,
שאת לא ראויה,
שאת הזבל של הזבלים...",
וואא, קראתי ודמעתי,
על הסיפור שלה, הגב' סימונה מורי (שוחררה השבוע מהכלא לאחר 22 שנים בגין רצח בעלה שהתעלל בה),
וכן, על העבר שלי,
שכה משפיע על ההווה,
וילווה אותי עד יום מותי.
שם זה היה בעלה המכה המטורף,
אצלי זה אינטימי יותר,
אב מכה, אמא מחרישה, וגם מכה...
וגם מלל שם היה,
"אתה אפס, שום דבר לא יצא ממך, אף אחת לא תרצה בך",
לך תתווכח עם הוריך,
הם הרי יודעים הכי טוב מי ומה אתה...
הלוואי היו יודעים איך פצעו נבכי נשמתי,
איך הפכו אותי להיות "מי שאני",
מחזר אחרי הפתחים,
של הנשים,
העיקר שירצו בי,
שיעריכו אותי,
מי מדבר בכלל על אהבה,
איך אפשר לאהוב אחד שכמותי...
איזה באסה להיות אני
