לפני 4 שנים. 4 בנובמבר 2019 בשעה 6:24
החיים הם לא פיקניק, זה כל זב חוטם יודע, אפילו חש,
לכן, אתה מנסה להתנחם בחברים,
בוחר אותם בפינצטה, רק את המובחרים,
משתף, מתייעץ,
וכך צולח את מהמורות החיים.
ומה קורה כאשר "חבר",
לו סייעת,
פעלת עבורו, למענו,
שוכח על קיומך ?
שהרי אתה NICE GUY,
אתה נחמד, נאמן, מסור,
אז עליך אפשר לדרוך....
אלו בדיוק המצבים בהם אתה מבין וחש עלוב החיים,
הרגעים בהם אתה חש שהשליטה,
שהרמיסה,
היא בחיים עצמם.
החיים עבורי,
הם הסשן הכי אכזרי,
ללא יכולת להפסיקו עם שום מילת ביטחון
סשן שלא מגיע לסיומו...
ולי, נותר רק להוריד את הראש,
לקבל את הדין...
הבור בנשמה רק הולך ומתרחב...
לא בא לי לראות אף אחד,
אך, כלפי חוץ חייב לשמור על ארשת חיובית,
אבל בפנים...הבטן מתהפכת...
עייף כבר ממהלך חיי...
