אין לי היכן להוציא זאת...
בתחום עיסוקי אני מאוד מוכר,
יש יאמרו אפילו מוערך,
אני לגבי עצמי הרבה יותר ביקורתי,
אם היו יודעים מה חולף בראשי,
לא נראה שהיו כה מעריכים אותי...
היום זה יום לא טוב שלי,
מחשבות לא טובות,
והנה מגיע טלפון,
אדם ששמע הרצאתי,
מספר על עצמו שהוא בעל ני תארים,
בן 53,
והוא בצומת בחייו.
מסביר לי שמאוד התרשם ממני,
ורוצה להיפגש עימי,
אפילו לא בהקשר המקצועי,
אלא רוצה בי כמנטור אישי,
מוכן לשלם לי...
אני מקשיב לו,
חש במצוקה שלו,
ישר חש אמפטיה כלפיו,
עצם זה שהוא עזר אומץ, ופנה אלי,
לא שאני חלילה מפחיד,
אבל בכל זאת,
לפנות לאדם שאינך מכיר,
לפתוח את צפונות נפשו,
לבקש ממנו לסייע לך במצוקתך...שאפו,
אני כמובן התרגשתי,
ואמרתי לו שאני עומד לרשותו,
ולא,
לא אגבה כסף ממנו...
כל פעם נפעם שאנשים רוצים בעזרתי, בקרבתי...
כ"כ לא מובן מאליו, מבחינתי...
הלוואי הייתי כמוהו...מבקש עזרה...
פושט בגדיי,
מתערטל פיזית ונפשית,
אבל...אין לי את זה...
אין לי מול מי...