לא נפשגנו מלא זמן.
כמה חודשים רק,
אך בשבילנו זה המון.
יש היסטוריה בינינו,
ואחרים רואים זאת.
עדיין רואים את האהבה שלנו.
איך אנחנו מסונכרנים.
ואיך שאתה מסתכל עליי.
ואני עלייך.
השטויות שלנו.
הצחוקים שלנו.
נפגשנו, אחרי המון זמן.
החיבוק שלך...
הריח שלך...
להרגיש אותך שוב.
את הגוף שלך כנגד שלי.
התגעגעתי.
להכל.
איך שמציקים אחד לשנייה.
מציקים ומפלרטטים.
אוהבים אחד את השנייה.
ואומרים זאת.
אך לא כפי שאני רוצה.
לא עושים כלום עם זה.
תמיד עושים תחרויות בינינו.
לרוב אני מנצחת.
או מפסידה עם התקף צחוק.
ותמיד מציקים.
אוהבים להציק אחד לשני.
בעיקר בדגדוגים.
ונשיכות.
אני תמיד משאירה לך סימן.
סימן של השיניים שלי על היד שלך.
היום הצקנו אחד לשנייה שוב.
עם נשיכות.
הצלחתי לנשוך אותך, אבל רק בכתפיים.
ואתה...
הצלחת לנשוך אותי בלחי.
ובצוואר...
ואתה יודע מה זה עושה לי.
במיוחד בצוואר...
החולשה שלי.
הבנתי היום כמה אני מתגעגעת אלייך.
וכמה הגוף שלי משתוקק אלייך.
להרגיש אותך יותר ויותר.
לחקור אחד את השני.
לאהוב אחד את השנייה.
להיות חופשיים.
חופשיים ביחד.
שנינו רוצים את אותם דברים.
אז למה שלא נרדוף אחרי חלומותינו יחדיו?
כי שנינו מפחדים.
מפחדים להפגע שוב.
נפגענו בעבר.
יותר מידי.
מאחרים.
ומעצמנו.
אולי הגיע הזמן לנסות שוב?
אבל אולי הכל ייהרס ככה?
כל החברות שלנו.
אולי לא?
אולי דווקא הכל יילך טוב?
אי אפשר לדעת אם לא ננסה.
אבל לא יודעת אם אנחנו מוכנים.
אני כן.
ואתה?