לפעמים אני לא יודעת מה אני עושה עם עצמי תכלס. הרבה תכניות לעתיד וקצת מאבדת את עצמי בחודש האחרון. סבתא שלי שעסקה לגדל אותי נפטרה, ואז הanniversary 4 שנים מאז שניסיתי להתאבד וזה הכה אותי כל כך חזק יומיים בכיתי ללא הפסקה. כל זה הוציא אותי מהאיזור, קצת החזיר אותי לדיכאון. ואני לא רוצה. לא רוצה את זה. רוצה להצליח במשימות שלי. כמו לעשות יוגה, או לחכות למכון, או לאכול נכון או סתם להתקשר לרופא/ה לקבוע תור... מצד אחד לא רוצה לשקוע יותר לדיכאון, מצד שני אני לא יכולה להתעלם מהקושי שעובר עליי בחודש חודשיים האלה. אבל יש תקווה. כמו תמיד. תקווה שזה ישתפר. כי אני רוצה בזה. עמוק בתוכי יש מוטיבציה איפשהו. צריך רק למצוא איך לחזק את זה. יהיה בסדר בסוף, זה ברור. אבל עכשיו? עכשיו עדיין קשה לי.
יהיה בסדר.
נ.ב. מאוד מתרגשת היום ללכת להופעה של החקיין של מייקל ג'קסון מלאס ווגאס. הזמר האהוב עליי. מקווה שאולי זה מה שאני צריכה כדי לשבור את השגרה של הדכאון שנכנסתי אליו.
