אחת הבעיות של עולם השליטה היא דווקא העניין שעליו מתבססים היחסים האלו : אמון. זה התנאי ההכרחי לקיום של מערכת יחסים בדס"מית עליו קמה ונופלת .
במקום ממנו אני באה, אין "נשב לקפה ונראה לאן זה זורם". זה ונילי מידיי לטעמי. אצלי פשוט נותנים אמון כצעד ראשון , כתנאי בכלל להתחיל מערכת יחסים כזו.
האמירה הזו בוודאי מביאה איתה מחשבה של: מי תיתן אמון באנשים שהיא בכלל לא מכירה? מי תחכה לך ערומה בחדרה עם עיניים מכוסות?
גם אני לא האמנתי בהתחלה, אבל עברו עשר שנים והרבה נשים, הרבה יותר ממה שחשבתי, נותנות אמון.
אולי זה הצורך הקמאי של הנשלטות להניח, להרפות מהחשדנות היומיומית ולהגיד לעצמה: אני בוטחת בעצמי ובהם. אולי זו אינטואיציה חזקה ואולי חיבור שמהדהד בינינו.
לכאן או לכאן, זה לא מובן מאליו כלל.
אני כותבת את זה ואני מקווה שאשה קוראת אותי, אשה ששבעה מתחושת חוסר ביטחון וחשדנות תמידית בשדה הזה שבו את צריכה להיות הכי חשופה.
ויש לי מסר שאני מחכה לך, מחכה לאמון שלך.
