זוגיות רומנטית, לעניות דעתי, היא הדדית: תן לי ואתן לך, היה איתי ואהיה איתך, אנחנו שווים בבית ובחוץ.
זוגיות שמבוססת על שליטה, כזו שהיא מתוך בחירה מלאה ומפוכחת - לא יכולה לשרוד תנאים רומנטיים.
נכון, ברמה התאורטית ההדדיות מתבטאת בזה שאני המלכה\השפחה מקיימת איתך פרקטיקה שאנחנו מזהים שהיא צורך אחד של השני,
כמו שאת\ה מזהה שיש לי צורך בשקט בין 2 ל 4 נניח וכן הלאה. אבל, ואני כמובן מדברת על שליטה כדרך חיים, כחלק מהזהות המינית, החיים הרגילים שאינם מתקיימים במרחב מוגן ונקי - לא מאפשרים לנשלט.ת את הבטיחות והמוגנות הזו. על פניו זה נראה כאילו השליטה מפריעה לחיי היומיום, אבל אני נוטה להאמין שחיי היומיום יותר "נוגסים" בשליטה ואני אסביר דינאמיקה לגיטימית לגמרי בזוגיות רומנטית: כשאת אמורה לציית לאדון שלך בבית שלכם, ובין לבין את מתעצבנת למה הוא שוב השאיר את הנעליים שלו במעבר, זה מחליש אותו כאדון. ויש עוד עיניים שרואות אתכם, לרוב בתאים משפחתיים יש ילדים. הם לא מבינים אדונשפחה או צורות דומות, הם קולטים חלש וחזק.
אז לכל מי שכותבת בגבולות שלה שהיא מחפשת חתן, אני מציעה לך לקחת בחשבון את ההשלכות האלו או פשוט להבין שאת מחפשת בן זוג קינקי, שהמרחק בינו לבין אדון הוא כמו המרחק בין להיות רקדן מקצועי ללרקוד בחתונה.
